המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קמ
הנה גם עזבו כאן במקום הזה לגמרי דברי המשנה הראשונה וישכחום, ולולא ר׳ יוסי לא באו כלל, והרי לא רצו להשכיחם על ידי זה, שהרי עתה הוצגו לפנינו עם דברי ר׳ יוסי. אבל גם זולת כל זה אין מקום לאמר כן שהרי דבר פשוט הוא בכל הגמרא שקרובי האם וקרובי האישות פסולים, ואם יש כאן מחלוקת, לכל הפחות הי׳ צריך להיות על זה בגמרא מפורש שהלכה כר׳ עקיבא.
ואמנם כי יפלא עוד יותר הרבה שבגמרא באו על זה לימודים ואסמכתות מקרא על דר׳ עקיבא, ואין שם שאלה בגמרא ורבנן האי קרא דר׳ עקיבא מאי עבדי ליה.
ונאמר על זה בגמרא סתם מנא הני מילי דת"ר וכו׳ אשכחן קרובי האב קרובי האם מנא לן אמר קרא אבות אבות תרי זימני אם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין וכו׳.
ואיך לא אמרינן על זה ואידך הוא וכו׳ כמו שהוא דרך הגמרא בכל מקום במחלוקת התנאים.
וכאן נתפרש שם רק שיטת ר׳ עקיבא, ואין זכר בכל הסוגיא לשיטה אחרת, וגם דברי ר׳ עקיבא שנתפרשו לא הוזכר על זה שמו, לאמר ור׳ עקיבא מנא ליה, כי אם סתם מנא הני מילי ומנלן, כאלו הי׳ זה באמת דבר פשוט ומוסכם וסתם משנה מוסכמת. ובנזיר (פרק כ׳׳ד לעיל) שאף שכל מחלוקת ר׳ עקיבא ות"ק הוא רק בפרט אחד הנוגע לדין המשנה ולא לעיקר הדבר בכל זה בא על זה בגמרא מפורש "תנא קמא וכו׳ ור׳ עקיבא כיון דכתיב וכו'״. וכאן הרי אם הוא מחלוקת נחלקו בעיקר גדול כזה, ובכל זה ידובר בגמרא סתם עד שלא לבד שלא הוזכר דבר בגמרא משיטת החולקים על ר׳ עקיבא, כי אם שגם דברי ר׳ עקיבא נתפרשו סתם שלא על שמו ביחוד רק כאלו הי׳ זה רק סתם משנה. אבל כן הדבר, וגם בלא כל דברינו הנה יוכיח המקום הזה גם על עצמו, ועל הכלל כלו, שאין בזה מחלוקת כלל, כמו שבאמת לא נמצא בשום מקום שיחלוק אחד התנאים על המשנה ביסודה, ור׳ עקיבא אינו אלא מוסיף עליה.
לפי שביסוד המשנה במקום הזה לא נחשבו רק הפסולים מן התורה, ולא חשבה כלל פסולי קורבה הפסולים רק מדרבנן, דהיינו קרובי האם וקרובי האישות.
ועל כן כשבא ר׳ עקיבא והוסיף וסידר בתוך המשנה יחד גם פסולי קורבה הפסולים רק מדרבנן שבקו כולי עלמא הלשון הראשון, וגרסו במשנתם רק הכל יחד כמשנת ר׳ עקיבא, שהרי הלכה כן, ודברי ר׳ עקיבא גם מוסכמים באין חולק.
ועל כן ירא ר׳ יוסי שישתכח לגמרי לשון המשנה הראשונה לפי שכל השונים תפסו כלשונו של ר׳ עקיבא, ועל ידי זה ישתכח עיקר הדבר שמדאורייתא רק קרובי האב פסולים, ולזה הזכיר ר׳ יוסי אצל משנת ר׳ עקיבא המוסכמת גם לשון יסוד המשנה לעצמו כמו שהי׳. ובזה יאירו לנו דברי הרמב״ם, ואשר לא מצאו הדרך להעמידם, אבל הנם ברורים ופשוטים.