278
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
וזה הוא ממש כן ועוד יותר מזה בדברי המשנה בנדרים שביאר והכריע כדברי בית הלל על יסוד המשנה.
וכדברי בית הלל אשר באו על יסוד המשנה של נדרי שגגות שביארו הם שזה שנאמר שם בתוך נדרי שגגות ונמצאו אביו ואחיו שכוונת דברי המשנה הוא לאמר שאז גם אחרים מותרים לפי שנדר שהותר מקצתו הותר כלו.
אף כן ביאר ר׳ עקיבא והכריע בשיטת בית הלל שגם זה שנאמר ביסוד המשנה ״פותחין בימים טובים ובשבתות״ גם שאר הימים מותרין.
ומבאר שדבריו מתוך דברי בית הלל על יסוד המשנה ויזכיר זה גם מפורש ויאמר:
עד שבא ר׳ עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כלו כיצד אמר קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם וכו׳.
שזה הוא עצם דברי בית הלל בדמיון זה בנדרי שגגות וביאר ר׳ עקיבא שכן הוא גם בפותחין.
ולשון הר"ן גם בסוף ד׳ כ״ו "ולענין הלכה קי״ל כר׳ עקיבא אליבא דבית הלל״.
וכל הדברים פשוטים ומבוארים מעצמם.
וכן הוא גם יתר הדברים ממין הזה ככל אשר יתבאר כל זה במקומו בכרך הבא בדבדינו על ר׳ עקיבא וכל ענינו בנוגע להמשנה.
ועלינו לבאר עוד במקום הזה מקום אחד במשנה אשר בא גם שם הלשון "משנה ראשונה ור׳ עקיבא".
פרק כ"ו.
במס׳ סנהדרין ד׳ כ״ז: (פרק ג׳ משנה ד') נאמר:
ואלו הן הקרובים אביו(סט) ואחיו ואחי אביו, ואחי אמו ובעל אחותו, ובעל אחות אביו, ובעל אחות אמו, ובעל אמו, וחמיו, וגיסו, הן ובניהן וחתניהן, וחורגו לבדו, אמר ר׳ יוסי זו משנת ר׳ עקיבא, אבל משנה ראשונה, דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו.
ופי׳ רש״י ז״ל וכל הראוי ליורשו דהיינו קרובי האב אבל קרובי האם כגון אחי אמו כשר לו שהרי אינו ראוי ליורשו וכו׳.
וכפי מה שהורגלנו נחשוב זה למחלוקת בין המשנה הראשונה לר׳ עקיבא, דהיינו שלהמשנה הראשונה כשרים קרובי האם וקרובי האישות, ולדברי ר׳ עקיבא פסולים.
אבל כאשר אך נשים לב להדברים אז נראה לבד כל דברינו גם מתוך המקום הזה עצמו שאי אפשר לאמר כן.
ולבד ממה שאם כן הי׳ צריך להיות תחלה דברי המשנה הראשונה ואחר זה דברי ר' עקיבא.
הערה (סט): בנוסח המשנה שבגמרא וגם בירושלמי לא נמצא שם תיבת ״אביו״ וכבר כתב שם הרמב״ם "הטעם שלא מנה אביו לפי שהוא מבואר במקרא ולא למדנו אסור עדות הקרובים אלא ממה שהזהיר השי״ת מלהעיד האב על הבן או הבן על האב כמו שנאמר לא יומתו אבות על בנים״.
והוא באמת מראשי כללי המשנה, אבל יש בזה תנאים רבים ככל אשר יבואר בכרך הבא.
