המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קלח
ואם כן אין שינוי הנוסחאות רק בזה לבד, אם נגרוס "תנא קמא מדמי" או להיפך "תנא קמא לא מדמי" כי אם עוד גם בזה שלפי הגירסא "תנא קמא מדמי" צריך להיות "לכל איסורי נזיר לשתיה" ולפי הגירסא "תנא קמא לא מדמה" צריך להיות "לכל איסורי נזיר לאכילה".
ואמנם שיפלא עוד יותר שגם כל הלשון בכללו תמוה לדבריהם, ואין לו הבנה.
שמה ענין להלשון "איסורי נזיר" שבא בגמרא בדברי תנא קמא ובדברי ר׳ עקיבא, והרי לפי דברי התוס׳ כך הי׳ צריך להיות לשון הגמ׳: "תנא קמא לא מדמי (או מדמי) שתיה לאכילה ור׳ עקיבא כיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית."
אבל לשון הגמרא הוא:
"תנא קמא לא מדמי (או מדמי) להון "לכל איסורי נזיר" לשתיה ור׳ עקיבא סבר כיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית "אף כל איסורין" בכזית."
וזה פלא וכי כעורה לאמר "אף שתיה בכזית" ומדוע יאמרו תחת זה "אף כל איסורין" והלא לפירושי התוס׳ דברי ר׳ עקיבא אשר יפורשו כאן בגמ׳ הנם רק זאת לאמר דגם שתיה דהיינו יין וחומץ בכזית, ומדוע לא בא הלשון מפורש כן לענינו ״מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית".
וזה עצמו הוא גם בדברי תנא קמא שגם עליו בא בגמ׳ "לכל איסורי נזיר".
אבל כן הדבר, ודברי הגמ׳ לפרש דברי תנא קמא ור׳ עקיבא אינם כלל על שיעורי נזיר שיעורי אכילה ושתיה, שבזה גם לא נחלק אדם מעולם ששיעור אכילה בכזית ולא ברביעית, ושיעור שתיה ברביעית ולא בכזית.
והוא גם מפורש בדברי המשנה ביסודה "ואינו חייב ער שיאכל מן הענבים כזית ועד שישתה רביעית יין". ועל כן לא הי׳ יכול להיות בלשון הגמ׳ "אף שתיה בכזית" לפי ששתיה עצמה שיהי׳ בכזית ליכא למאן דאמר כן, וכן לא הי׳ יכול להיות שם "ת"ק מדמי (או לא מדמי) אכילה לשתיה" שבזה אין חקירה כלל.
מחלקותם הוא רק בשרה פתו ביין ויש בה לצרף כזית שר׳ עקיבא מחייב ותנא קמא פוטר.
ועל ידי כל הפירושים השונים, והגירסאות השונות, נפל ט״ס בתיבה אחת ותחת "תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה" צ״ל "להדדי" וכל הדברים מתבארים מאליהם וכל לשון הגמרא מדוקדק והדברים יאירו לפנינו.
"תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר להדדי, ור׳ עקיבא כיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורין בכזית".
והיינו דר׳ עקיבא סבר כיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל מזה ידעינן דאף כל איסורין יש בהן כזית. אבל איך יהי׳ בכולם כזית, והלא בין איסורי נזיר יש גם יין וחומץ שהם שיעורן ברביעית, ככל שתיה שאינה אלא רביעית. ומזה מוכח דאם שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב, ועל כן באמת יש גם ביין וחומץ שיעור כזית, כשהוא בא על ידי היתר מצטרף לאיסור. אבל תנא קמא לא מדמה כלל כל איסורי נזיר זה לזה, ועל כן סבר שהדברים כפשטן, ויין וחומץ אין בהם חיוב כי אם כששתה מהם עצמם כמו שהם.
