274
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
אומר וכו׳ אלמא משמע דכולה ר׳ אליעזר קתני לה ואומר רבינו יצחק דלא קשיא מידי דבמה דברים אמורים דתוספתא אמתני׳ דהכא קאי ולאו אמילתא דרישא דר׳ אלעזר דתוספתא וכו'."
וכן הדבר גם במקום הזה במס׳ נזיר שאנו עומדין בו שהלשון הזה בתוספתא "כיצד הוא עושה״ אינו על הנאמר לפני זה, כי אם ישוב וילך על דברי ר׳ עקיבא במשנתינו וכמבואר.
ואחרי כל זה הנה נבין גם את דברי הגמ׳ על זה אשר כבר הוכרחו להגיהם אבל גם אחרי ההגהות ההם נשארו סתומים לגמרי, וכל הלשון מפליא ובלתי מובן.
והנה לשון הגמ׳ לפנינו הוא:
תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה ור׳ עקיבא כיון דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה כזית אף כל איסורין כזית.
והתוס׳ במס׳ סוכה ד׳ ו׳ הביאו שלשה נוסחאות בדברי הגמ׳ אלה וכתבו שם:
״ת״ק מדמי להו איסורי נזיר לשתיה ובאכילת עלין ולולבין נמי בעי רביעית כמו בשתיה וכו׳ ורבינו תם גריס שם בנזיר ת״ק לא מדמה להו לכל איסורי נזיר לאכילה וכן מצא בספר ישן, ויש ספרים שכתוב בהן ולא מדמי להו לאיסורי נזיר לשתיה והכל אחד."
וכל זה יודיע לנו רק זאת שהדברים עצמם סתומים ועל כן רצה כל אחד להגיהם על פי דרכו, עד שיש לנו שני נוסחאות מהיפוך להיפוך ״ת"ק מדמי להו" ״ות"ק לא מדמי להו".
והנה התוס׳ דחו הגירסא ת״ק מדמי וגרסו תנא קמא לא מדמי, אבל גם אחר כל זה עוד לא נוכל לדעת איך יפרשו לשון הגמרא(סו).
והרי ענין דברי הגמ׳ לפי פירושם (דהיינו לפי פי׳ רבינו תם וגירסא זו) הוא שר׳ עקיבא מדמה שתיה לאכילה, ועל כן סובר ששניהם בכזית, ות"ק לא מדמה שתיה לאכילה וע"כ סובר דגם בנזיר כל חד כדינו אכילה בכזית ושתיה ברביעית כמו שהוא גם בכל התורה.
אבל הלא לפי זה הי׳ לשון הגמ׳ צריך להיות "תנא קמא לא מדמה שתיה לאכילה".
ומה ענין ללשון הגמ׳ שלפנינו "תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה".
והלא גם ר׳ עקיבא לא ידמה כל איסורי נזיר לשתיה, ר׳ עקיבא מדמה כל איסורי נזיר לאכילה. והרי דבר פשוט הוא שלפי דברי התוס׳ הי׳ לשון הגמ׳ צריך להיות "תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לאכילה". ואין ספק שנוסח זה בא בגמרא על פי הגירסא "ת"ק מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה" ועל פי דרך הפי׳ הראשון שלפי זה תנא קמא באמת מדמה אכילה לשתיה ושניהם ברביעית. אבל לפי׳ ר"ת צ"ל לכל איסורי נזיר לאכילה וכן הוא באמת בתוס׳ סוכה שם.
הערה (סו): חובה עלינו לאמר כי בדברינו אלה כל מלאכתינו רק לעמוד על פשטן של דברי המשנה והגמ' ורבותינו הראשונים ז״ל, הם המורים הם המלמדים אותנו גם בזה ותלמידי תלמידיהם אנו, ומהם למדנו כל זה, וברשותם הננו עושים מלאכתינו לברר דבר ולהעמידו על מקומו על פי מה שהאירו לנו הדרך גם במקום זה עצמו, וכבר הערנו שזה הוא גם דעת הרמב״ם ועיקר הפירוש יסודו בדברי רש״י במשנה שם.