272
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
ובאמת כי בבבלי פסחים ד׳ מ״ד: וכן׳ במס׳ נזיר ד׳ ל״ז נאמר הי ר׳ עקיבא אילימא ר׳ עקיבא דמתניתן דתנן ר׳ עקיבא אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו לצרף כדי כזית חייב, וממאי דמפת ומיין דילמא מיין לחודי׳ וכי תימא מיין לחודי׳ מאי למימרא הא קמ״ל דאע״ג דתערובת.
וכבר כתב רש״י ז״ל בפסחים דילמא מיין לחודי׳ וצירוף שייך למיתני בה משום דנבלע בתוך הפת והיאך משערין כזית יין ממלא כלי מפה לפה ומביא זית ונותן לתוכו והיין היוצא הוא כזית יין וכן הוא בתוספתא דנזיר.
ובגמרא שם נאמר אחר זה אלא ר׳ עקיבא דברייתא דתניא ר׳ עקיבא אומר נזיר ששרה פתו ביין ואכל כזית מפת ומיין חייב.
ותנאי נינהו אליבא דר׳ עקיבא, ודברי ר׳ חנינא בירושלמי הם כדברי התוספתא אליבא דר׳ עקיבא.
הארכנו בזה לבאר הדבר, אף שאין זה נוגע לעיקר דברינו אם הכונה בדברי ר׳ עקיבא מיין לחודיה או מפת ומיין, כי עיקר ענין דברינו הוא רק זאת שכל דברי ר׳ עקיבא אינם בעיקרי שיעורי נזיר, כי אם רק בנוגע לשרה פתו ביין והיתר מצטרף לאיסור. אבל כל דברינו הם לבאר דברי התוספתא, לפי שגם מזה נולדו הפירושים אשר הובאו בפרק הקודם, לפי שחשבו שדברי התוספתא ילכו יחד עם הנאמר שם לפני זה. ובאמת הוא רק ענין לעצמו ומן ״כיצד יעשה״ הוא דבר בפני עצמו ושב על המשנה, כמו שהוא כן במקומות אין מספר בתוספתא.
ומפני שהוא ענין כולל ונוגע להתוספתא עם המשנה, ואי אפשר להבין דברי פירוש המשנה מהתוספתא בלא זה נביא כל לשון התוספתא ונבארם, כי בתוספתא פ"ד נאמר:
"נזיר שאכל כל האסורין לו בהתראה אחת אין חייב אלא אחת מתרין בו ואוכל מתרין בו ושותה חייב על כל אחת ואחת וכמה שיעורו בכזית כולן מצטרפין לכזית יין וחומץ כיוצא בהן.״
והיינו דענבים וחרצנים וזגים מצטרפין יחד לכזית.
ויין וחומץ כיוצא בהן שגם הם מצטרפין יחד כמו חרצנים וזגים וענבים, ואלו מצטרפין לשיעורן ואלו מצטרפין לשיעורן (ועי׳ ברמב"ם הלכות נזירות פ"ה ה״ג).
"כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא כזית איגורו ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בהן חייב ואם לאו פטור דברי ר׳ עקיבא, ר׳ אלעזר בן עזריה פוטר עד שישתה רביעית יין.״
וכיצד הוא עושה הוא כבר ענין לעצמו והולך על דברי המשנה ששם נאמרו דברי ר׳ עקיבא בקיצור.
"אפי׳ שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב."
אבל איך נוכל לדעת כזית על יין, על זה נאמר בתוספתא בהמשך על המשנה, ויותחל "כיצד הוא עושה״.
והוא כלל גדול בהבנת דברי התוספתא.
ועי׳ לדוגמא בתוספתא אהלות פרק י״ב אשר יותחל שם הפרק בלשון הזה: