המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קלו
ודברי רש"י ז"ל ברורים שר׳ עקיבא מוסיף הוא דין היתר מצטרף לאיסור, אבל אין כאן מחלוקת כלל בעצם דין השיעורין עצמם(סה).
והן גם דברי הרמב"ם בפי׳ המשניות:
"ושרה פתו הוא לשון עברי וכל משרת ענבים וענין לצרף כזית שיהי׳ בלחם עם היין ששרה בו הפת כזית לפי שר׳ עקיבא סובר היתר מצטרף לאיסור, ואין הלכה כר׳ עקיבא."
והנה אין זכר בדבריו שיש בזה מחלוקת בעיקר שיעורי נזיר אם בכזית או ברביעית.
וכן פסק בה׳ נזירות פרק ה׳ הלכה ב׳ דאכילה בכזית ושתיה ברביעית.
ועל כן גם אין בזה משנה ראשונה בניגוד למשנה אחרונה, שאם הי׳ הדבר כן אז הי׳ צריך להיות הדין כמשנה אחרונה.
אבל בעצמו של דבר אין כאן משנה אחרונה כלל כי גם לר׳ עקיבא דין המשנה ביסודה ברור ואין חולק, ואי אפשר שיהי׳ בזה מחלוקת.
כל דבריו של ר׳ עקיבא אינם כי אם זה לומר שאין דברי המשנה דוקא, וגם ההיתר מצטרף לאיסור ואפי׳ שרה פתו ביין וכו׳. וזה דבר פשוט הוא שאם בשרה פתו ביין ההיתר מצטרף לאיסור, הצירוף הוא לשיעור כזית ולא לשיעור רביעית. לפי שכשאוכל את הפת הזה ששרה ביין, הנה אכילה היא זו, ולא שתיה, ועל כן אם הדין דהיתר מצטרף לאיסור וחייב על זה, דבר פשוט הוא דשיעורו בכזית ככל שיעורי אכילה שבתורה. אבל אף שזה ודאי דפת זה ששרה ביין ואוכל, שיעורו ככל אכילה שבתורה, שאין בהם דין רביעית כי אם דין כזית. אבל הלא החיוב הוא רק בשביל היין, ואף שגם ההיתר מצטרף לאיסור, אבל הלא האיסור יין הוא.
ועל כן אף שזה אכילה, ואנו צריכין לשער בכזית ככל דין אכילה, אבל הכזית הזה צריכין אנו לשער מיין ולא מפת, שהרי כל האיסור הוא היין ולא הפת.
וזה הוא שנתפרש בתוספתא:
"כיצד הוא עושה (לשער כזית יין) מביא כוס מלא יין ומביא כזית אינורו ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב."
ושתה כיוצא בו היינו ככל היוצא מהכוס לפי שהברייתא דתוספתא סבירא ליה אליבא דר׳ עקיבא שצריך כזית מהיין לבדו.
והוא כדברי הירושלמי שם "ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב אמר ר׳ חנינא והוא דשרייה בכזית יין״.
ובדרך זה הלך רש״י ז"ל ופי׳ כן במשנתינו וכתב "ובא ר׳ עקיבא ואמר אפי׳ שרה פתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית חייב״.
ומבואר כי מפרש זה שיש ביין עצמו שבתוך הפת כדי זית, והוא כדברי התוספתא "אם שתה כיוצא בו" וכדברי הירושלמי "והוא דשרייה בכזית יין".
הערה (סה): כידוע באו בדברי רש״י ז״ל במס׳ נזיר הוספות וגליונות וכן הם בדברי רש״י בגמ׳ ד׳ ל״ז. אבל בדברי המשנה נשארו דברי רש״י ז״ל ברורים ומדוקדקים מאד בעיקר פירוש המשנה.