המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קלה
אבל לפי שני הפירושים שבתוס׳, גם לפי הפי׳ הראשון גם לפי פירוש רבינו תם יהי׳ ר׳ אלעזר בן עזריה המשנה הראשונה, וכן כתבו באמת התוס׳ בפשיטות.
וכבודם הגדול במקומו מונח, אבל הלא זה דבר שאי אפשר, שהרי ר׳ אלעזר בן עזריה הוא לגמרי בן דורו של ר׳ עקיבא, ואולי הי׳ גם צעיר ממנו, אבל בכל האופנים רק בן דורו.
ואיך אפשר כלל לאמר שעל מחלוקת ר׳ עקיבא ור׳ אלעזר בן עזריה, יהי׳ נאמר סתם "משנה ראשונה" ור׳ עקיבא.
ב) ואמנם כי גם לשון המשנה עצמה אי אפשר לפרש כלל שר׳ עקיבא חולק על עצם דין המשנה. כי הנה לפי פירוש הראשון לדברי המשנה הראשונה בין אכילה בין שתיה ברביעית, ולר׳ עקיבא בין שתיה בין אכילה בכזית.
ולפי׳ רבינו תם למשנה ראשונה אכילה בכזית ושתיה ברביעית, ולר׳ עקיבא בין שתיה בין אכילה בכזית. אבל אם הדבר כן, הי׳ צריך להיות לשון המשנה כן.
ולפי פי׳ הראשון הי׳ צריך להיות לשון המשנה:
"משנה ראשונה עד שיאכל או ישתה רביעית ר׳ עקיבא אומר כזית."
ולפי׳ רבינו תם הי׳ צריך להיות:
"משנה ראשונה עד שיאכל כזית, ועד שישתה רביעית, ר׳ עקיבא אומר עד שיאכל כזית, ועד שישתה כזית״, או "ר׳ עקיבא אומר בין אכילה ובין שתיה בכזית.״
אבל הלא לשון המשנה הוא:
משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב.
ואין ספק כלל שפשטן של דברים הם שאין דברי ר׳ עקיבא בנוגע להשיעורים עצמן, אם כזית או רביעית, כי אם שהנהו מוסיף שגם ההיתר מצטרף לאיסור, וכלשונו המפורש רק על זה:
ר׳ עקיבא אומר אפי׳ שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב.
דהיינו שהוא בא לאמר שגם ההיתר מצטרף לאיסור בשיעורי נזיר.
וכבר כללו לנו כלל גדול בירושלמי חגיגה פ״א ה"א "ולית בר נש אמר אף אלא דהוא מודי על קדמייתא".
ובאמת כי רק על זה הובאו דברי ר׳ עקיבא בגמרא, ולא הובאו בשום מקום לענין מחלוקת בעצם דין שיעורי אכילה. ג) ויפלא להפירוש הראשון כי נתחלפו כאן הדברים מהיפוך להיפוך.
הן זה דשתיה ברביעית הלא כן הוא בכל התורה כולה והחידוש של המשנה הראשונה הוא רק זאת שבנזיר גם אכילה ברביעית.
אבל לפירושם הנה לא הוזכר זה כלל במשנה הראשונה, ונאמר רק זאת "משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין" ואם כן העיקר חסר מן הספר והי׳ צריך להיות "משנה ראשונה עד שיאכל רביעית" וזה שגם שתיה ברביעית למשנה ראשונה הלא היינו יודעים מעצמינו, שאם אכילה בנזיר ברביעית, הלא שתיה בודאי ברביעית.