268
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה שנפסלו בשבת, חלת רביעית שמן לחלה נזיר רביעית שמן לנזיר וכו׳ ותו ליכא והאיכא וכו׳ בפלוגתא לא קמיירי וכו׳.
והלא דבר פשוט הוא שקושית הגמרא היא על ר׳ אלעזר עצמו ולא על רב כהנא, כי ר׳ אלעזר יאמר עשר רביעיות הן ועל זה מקשה, דהא כל אלה שנמנו שהם יחד עשר יש עוד יותר, והי׳ לו לר׳ אלעזר לחשוב אחד עשר או שנים עשר, ואז הי׳ רב כהנא מפרש דבריו שהן המש סומקתא ושש חיוורתא או שבע חיוורתא.
ועל זה משני דר׳ אלעזר בפלוגתא לא קמיירי ועל כן אין שם כי אם עשר, ואחרי דבפלוגתא לא קמיירי הנה ממילא יש כאן רק חמש סומקתא וחמש חיוורתא, והן עשר דחשיב ר׳ אלעזר.
אבל בודאי דקושית הגמ׳ היא על ר׳ אלעזר, דלחשוב יותר מעשר, ולא על רב כהנא דאינו כי אם מפרש דבריו.
ועל כן באמת השיבו על זה התוס׳ בסוכה רק זאת ״ואף על גב דאמרינן התם בפלוגתא לא קמיירי לא חייש בהו".
אבל רבותינו נכנסו בפרצות דחוקות כאלה שאין לנו דוגמתן בכל הש״ס רק מפני זה לבד מפני שחשבו שכשהוזכרו כאן משנה ראשונה ותנא קמא ור׳ עקיבא, בהכרח שמחלקותם בעיקר הדבר.
אשר באמת גם בלא כל זה אי אפשר לאמר כן במקום הזה, וככל אשר יתבאר.
ה) ולא ידעתי מדוע לא עמדו רבותינו גם על דברי הגמ׳ בסוגיא דנזיר שם לפני זה. אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ אלעזר כל רביעיות שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מרביעית שבנזיר שהרי אמרה תורה משרת מאי איכא בין ר׳ יוחנן לר׳ אלעזר איכא בינייהו דר׳ יוחנן מרבי אפי׳ אוכלין, ור׳ אלעזר משקין אין מידי אחרינא לא.
ואיך אפשר לאמר על כל הדברים ההולכים כן בפשיטות בכל הגמ׳ באין אומר ודברים, ככל דבר פשוט ומוסכם, איך אפשר לאמר שבאמת אין הדבר כן.
וכל זה בנוגע לעצם הדבר שהוא נגד כל המפורש בגמרא.
אבל עוד יותר מכל זה שגם זולת זה, אי אפשר לפרש כן לא דברי המשנה, ולא דברי הגמרא.
א) וראשונה הנה לפי שני הפירושים שבתוס׳ יהי׳ כי משנה הראשונה היא מר׳ אלעזר בן עזריה, כי בתוספתא נזיר פרק ד׳ נאמר: נזיר שאכל כל האסורין לו בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מתרין בו ואוכל מתרין בו ושותה חייב על כל אחת ואחת, וכמה שיעורו בכזית כולן מצטרפין בכזית, יין וחומץ כיוצא בהן, כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא כזית אינורו ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב, ואם לא פטור דברי ר׳ עקיבא ר׳ אלעזר בן עזריה פוטר עד שישתה רביעית יין.
מבואר שר׳ אלעזר בן עזריה הוא שנחלק בזה על ר׳ עקיבא, והיינו שחולק עמו בפי׳ דברי המשנה בכל אשר יתבאר לפנינו.
