המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קלב
והנה נחלקו ר' אליעזר וחכמים רק בפירוש דברי המשנה בפרק כלל גדול וכדברי רש"י ז"ל המפורשים(סג) דהיינו בדברי יסוד המשנה מאבות מלאכות אשר כל הפרקים אחר זה משם ואילך הנם באמת רק לבאר כללי המשנה הזאת כמו שיראה כל מעיין.
וממש כן ומפורש עוד יותר הננו רואים במחלוקת רבן גמליאל וחכמים בנוגע ליסוד אחר שבמשנת כלל גדול, היינו בעיקר ממשנת "אבות מלאכות".
שכמו שבא שם "האורג שני חוטין" אף כן בא שם "הכותב שתי אותיות".
ועל זה בא במשנת פרק הבונה ד׳ ק"ד (פי"ב מ"ו):
הכותב שתי אותיות בשתי העלמות אחת שחרית ואחת בין הערבים רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין.
והיינו שבדין יסוד המשנה שהכותב שתי אותיות חייב נחלקו הם אם העלמות מחלקות בזה לחצי שיעור.
ובמקום הזה הדבר פשוט ובולט וניכר עד שלא הי׳ צריך להעיר על זה כלל, אבל כזה עצמו בא במשנה במקום אחר בפירקין, ושם כבר אפשר גם לטעות.
הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משתי שמות בין בשתי סמניות בכל לשון חייב אמר ר׳ יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכן וכו׳.
ובגמ׳ נאמר על זה בשלמא אימין ליחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא אשמאל אמאי הא אין דרך כתיבה בכך וכו׳ רב יעקב ברה דבת יעקב אמר הא מני ר׳ יוסי היא דאמר לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם, והא מדסיפא ר׳ יוסי היא רישא לאו ר׳ יוסי כולה ר׳ יוסי היא.
וכפי מה שהורגלנו, ואלו לא הי׳ לפנינו אלא זה לבד, היינו חושבים שהכל נהי׳ בדבריו של ר׳ יוסי, וכל המשנה הזאת יסודה דברי ר׳ יוסי, וכמו שנטעה לחשוב כן במקומות רבות מאד כיוצא בזה.
אבל הנה במקום הזה הלא ידענו שזה ודאי שעיקר דין המשנה אינו כלל לר׳ יוסי, שהרי מתוך יסוד זה של חיוב הכותב שתי אותיות כבר נחלקו רבן גמליאל וחכמי דורו, אם ידיעות מחלקות שם לחצי שיעור.
ור׳ יוסי עצמו הלא יתפוס בלשונו גם הוא "לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם״ שלשון זה מורה גם על עצמו שאין דבריו כי אם לפרש דין יסוד המשנה, ויבאר ר׳ יוסי שטעם החיוב הוא משום רושם.
אבל הכונה "כולה ר׳ יוסי היא" ממש כמו שכבר נתבאר לנו בח״ב עמוד 82דברי הגמ׳ בסנהדרין ד׳ פ"ו "וכולהו אליבא דר׳ עקיבא" שהכונה דאת עצם יסוד המשנה גרסו תלמידי ר׳ עקיבא על פי גירסת שיטתו של ר׳ עקיבא.
הערה (סג): בגמרא בבבלי נאמר דבאלימי מודה ר׳ אליעזר, ולא העדנו על זה בפנים, לפי שאין זה נוגע לפי׳ דברי ר' אליעזר, ולפי׳ המשנה בכלל גדול, שאלימי וקטיני לא הוזכרו בדברי ר׳ אליעזר, ועל כן אף שמודה ר׳ אליעזר באלימי כמבואר בגמ׳ אין זה בכלל פירוש המשנה.
והתוס׳ שם כתבו דגם לחכמים דר׳ אליעזר אף שלשונם בא ״בין בתחלה בין בסוף שיעורו שני חוטין״ לאו דוקא דבסוף הבגד ממש כיון דבזה השלימה לבגד אפי' חוט אחד חייב גם לחכמים כדאיתא בד׳ ק"ד: אלא באמצע הבגד קרי ליה בסוף.
ומזה מבואר דבין לר׳ אליעזר ובין לחכמים דברי המשנה בכלל גדול צריכה גדר ופירוש, ואינה בכל האופנים.