260
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
והוא ממש כדברי האמוראים על המשנה לדידי מפרשא לי מיניה דפלוני לא שנו אלא וכו׳.
וכן הם דברי המשנה ה' שם:
אין מוציאין שמן שרפה ופירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ.
אמר ר׳ שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא ואין מוציאין לחוצה לארץ.
וכמו שנחלקו בית שמאי ובית הלל במשנתינו זו במס׳ אהלות על יסוד המשנה בשיעור ״מלא מקדח״ איך הדין בסריגות ורפפות אם מצטרפות לשיעור זה או צריך שיהי׳ מלא מקדח במקום אחד.
אף כן נחלקו שם אחר זה ר׳ טרפון ור׳ עקיבא בדברי יסוד המשנה.
ונאמר שם אחר זה במשנה ג׳:
החור שבדלת שיעורו מלא אגרוף דברי ר׳ עקיבא ר׳ טרפון אומר בפותח טפח.
וכבר כתב שם גם הרא״ש ז״ל ״ר׳ עקיבא יהיב ליה שיעור חלון שלא נעשה בידי אדם, כיון שלא נעשה למאור ולא לתשמיש, ור׳ טרפון סבר כיון דנעשית בידי אדם שיעורו כנעשית לתשמיש״.
ומבואר מעצמו שמחלקותם הוא רק על דברי יסוד המשנה, דשם נאמר דאם לא נעשית בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף.
ור׳ עקיבא סובר שחור שבדלת כיון שלא נעשה לא לתשמיש ולא למאור דינו כלא נעשה בידי אדם, ועל כן שיעורו ״במלא אגרוף" האמור במשנתינו. ור׳ טרפון סובר כיון שסוף סוף נעשה בידי אדם שיעורו כנעשה לתשמיש והוא בפותח טפח.
ובמס׳ כלים פי"ז אשר נתפרשו שם כל שיעורי המשנה בא שם במשנה י״ב מפורש פירוש דברי שיעור משנתינו.
כי במשנתינו נאמר "חררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת שיעורו מלא אגרוף״. שזה הוא השיעור על לא נעשה בידי אדם, אבל לא נתפרש במשנתינו "אגרוף״ זה של מי, ושם אשר נתפרשו כל שיעורי המשנה ביסודה וענינם נתפרש שם גם זה.
ואחרי מה שנאמר שם קודם "הרמון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני וכו׳ כביצה שאמרו וכו׳ כגרוגרת שאמרו לא גדולה ולא קטנה וכו׳ כשעורה שאמרו וכו׳ כעדשה שאמרו וכו׳ האמה שאמרו וכו׳ ויש שאמרו במדה גסה "מלא תרווד רקב״ כמלא תרווד גדול של רופאים וכו׳.
ומאור שלא נעשה בידי אדם שיעור כמלא אגרוף גדול, וזה הוא אגרופו של בן בטיח, אמר ר׳ יוסי ישנו כראש גדול של אדם.
הנה יפרשו תחלה שזה הוא ממה שאמרו במדה גסה ומלא אגרוף שאמרו הוא כמלא אגרוף גדול, וזה הוא אגרופו של בן בטיח.
אבל זה עצמו שנתפרש זה בימים קדמונים אשר אז הי׳ אגרופו של בן בטיח למשל בפי העם ושגור בפיהם ודבר ידוע ביניהם, הנה ברבות הימים הי׳ הפירוש הזה כבר צריך פירוש, לפי שכבר נשכח זה.