עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/253

‫‪248‬‬

‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬

‬‬ ‫דברי ר׳ יהושע על המשניות ההם שתמה עליהם, הוא או מפני שיש בהם‬ חומרא גדולה, או להיפך קולא יתירה.

‫וכמו בההיא דהכדומין האשקלונים דהחמירו בהם חומרא גדולה, וכלשונו של‬ ‫הר״ב ״דבר חדש חידשו סופרים, ראוין היו להיות טהורים דפשוטי כלי עץ נינהו‬ ‫ומשום שן אחת של מתכת לא נחתא לה טומאה״.

‫או להיפך בההיא דהאשה ועריבה שנראה כקולא גדולה יותי מדי לכנוס‬ ‫בפרצה דחוקה, ואף שהאשה טמאה, להתיר לה בכל זה להיות קוצה לה חלה‬ ומפרשתה ומנחתה וכו׳ ומקפת וקוראה לה שם.

‫שאף שכן הדבר שהשלישי טהור לחולין, אבל הלא החלה תרומה היא‬ ‫ובתרומה שלישי פסול, והתורה גם הזהירה על שמירתה בטהרה, ואיך נתיר זה, ‫והרי קרוב הדבר שתטמא גם את החלה.

‫ובפרט שלשון המשנה הוא שמותר לעשות כן גם לכתחלה וכמו שכתב‬ ‫שם גם הגר״א ז״ל "לשה את העיסה קמ״ל דאף לכתחלה מותרת ללוש ולא‬ חיישינן שמא תיגע בחלה אהר שתקרא לה שם״.

‫וכזה הוא בדין העריבה, וגם בדין לגין יש שם חששות הרבה.

‫וכן הדבר גם בחלול מעשר על פירות עם הארץ ומעותיו^(נ״ב) וכן בגט‬ ‫אשה שקולא גדולה היא להקל שדי אצל היוצא בקולר אם רק אמר כתבו גטי‬ ‫לאשתי, ואף שלא אמר תנו לה כותבין ונותנין.

‫ובפרט שדברי ר׳ יהושע הלא הולכים על החזרו לאמר וכמו שיבואר, וזה‬ הלא בודאי קולא גדולה.

‫ועל כל זה יאמר ר׳ יהושע ״דבר חדש חידשו סופרים״ לאמר הבו דלא‬ ‫לוסיף עלה, שאך לזה גם נקבעו דברי ר׳ יהושע במשנה. ‬ ‫אבל מה ענין כל זה להמשנה בריש הפרק ״אוכל מעשר שהוכשר במשקה‬ ‫ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני‬ שהוא שלישי, והשלישי טהור לחולין".‬ ‫ ואיזה דבר חדש חידשו סופרים בזה שאפשר לתמוה בו, והרי אין כאן עצה‬ ‫אחרת, וכל דין המשנה הוא רק זאת לאמר דמעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר‬ ‫דין חולין יש לו על כן יפריש בטהרה, ותשאר התרומה טהורה. ‬ ‫וראוי להעיר בנוגע לדברי ר׳ שמעון שזורי על המשנה.

‫הנה אחרי שנתבאר שדברי ר׳ יהושע הולכים על כל המשניות האלה‬ ממשנה ב׳ ואילך, דבר פשוט הוא שאצל גט ילכו דברי ר׳ יהושע על מה שחזרו‬ ‫לאמר אף המפרש והיוצא בשיירא^(נ״ג)‪.‬‬ ‫ ‫שהרי אי אפשר לאמר שדברי ר׳ יהושע ילכו על ״בראשונה היו אומרים‬ ‫היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו״ שאם כן יהיו דברי‬ ‫ר׳ יהושע שגם זה קולא גדולה והבו דלא לוסיף עלה, ועל זה באו במשנה, ואיך‬ ‫עוד הוסיפו אחרי ר׳ יהושע להקל עוד יותר ״חזרו לאמר אף המפרש והיוצא בשיירא״. ‫‬‬

---

‬‬

הערה (נ״ב): והר"ש ז״ל פי׳ שם שהכונה לדמאי, ודבריו ז"ל נפלאו מאד ויבואר בהוספות. ‫ הערה (נ״ג): והחזרו לאמר אינם חולקין, כי אם שברבות הימים הי׳ הצורך הזה ‬גם במפרש ויוצא‬ בשיירא, שנתרבו גם כאלה אז, והוסיפו שגם בזה הדין כן. ‬‬