המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קכד
וכשמצאו עוד הר"ש והרא"ש והרע"ב ראיה ברורה לזה מהתוספתא ששם באה המשנה ב', ובאו שם גם עליה דברי ר' יהושע בהלשון הזה עצמו "ועל כולן אמר ר' יהושע דבר חדש וכו'". דנו בפשיטות מתוך דברי התוספתא שאחרי שזה ודאי שאין דברי ר' יהושע על המשנה של הכדומין האשקלונין לבד, שהרי מפורש בתוספתא שנאמרו גם על משנה ב' דהיינו המשנה דהאשה.
ועל כן הדבר פשוט שעל כולם הולכים דברי ר' יהושע ממשנה שניה ואילך כמו שהוא בתוספתא.
וזה הוא שכתב הר"ב בדברים ברורים "בתוספתא מוכח דאכל הנך מילי דמחניתן קאי ר' יהושע מהאשה שהיא טבולת יום עד כאן ומשום דר' יהושע קאי אכולהו תני הכא מילי טובא שאין ענינם לכאן״.
והאם אפשר שיהיו דבריו יותר ברורים ויותר מפורשים, ומעולם לא חשב ולא אמר שבתוספתא באו דברי ר' יהושע "מפורש" על כל אחת מהמשניות האלה כולם כמו שחשדו התוס' יום טוב.
דבריו הם "שבתוספתא מוכח" וזה ודאי כן הוא שמוכח זה מהתוספתא וכמבואר.
וזה הוא גם דברי הר״ש שכתב "ועל כולם אמר ר' יהושע אכל הנך מילי דמהאשה שהיא טבולת יום עד כאן, ומשום דר׳ יהושע קאי אכולהו תני הכא מילי טובא דאין ענינם לכאן, ובהדי׳ קתני בתוספתא מלתא דר׳ יהושע אאשה ועריבה".
רק שבסוף דבריו נפל ט״ס וצ"ל אאשה ותיבת עריבה נמחק, כמו שהוא בתוספתא.
והדבר יוצא כן מפורש גם מדברי הר״ש, כי מיד העתיק דברי התוספתא, ורק על ההיא דהאשה.
וכתב "דתני' בתוספתא(נ"א) האשה שהיא טבולת יום לשה לה עיסה וקוצה לה חלתה ומפרישתה ומנחתה בכפישה או באנחתא מקפת וקוראה לה שם מפני שהיא שלישי והשלישי טהור בחולין, ועל כולן אמר ר׳ יהושע דבר חדש חידשו סופרים ואין לי מה אשיב".
ומבואר שגם הר"ש אין לו בתוספתא רק זה לבד, ורק זה לבד הביא מתוספתא, וכמו שהוא גם לפנינו בתוספתא, וכן הם דברי הרא"ש שם.
והרב תוספת יום טוב ז"ל תמה עוד וכתב "וקשיא לי דליתני נמי אאוכל מעשר דריש פירקין דהוא דומיא דאשה ועריבה״. ובמח"כ אין לזה שחר כלל כי יקשה מדוע לא יתמה ר׳ יהושע על דבר שאין שם מה לתמוה, ודבר שהוא פשוט כן. ר' יהושע תמה על מה שיש מקום לתמוה, ועל מה שהוא חידוש, וענין דבריו הם לאמר הבו דלא לוסיף עלה, ועל זה גם הובאו דבריו במשנתינו, אבל מה ענין להקשות מדוע לא תמה ר׳ יהושע על דבר שבהכרח הוא כן.
הערה (נ"א): המדפיסים אשר הורגלו בדבר' הר״ש בהלשון ״תניא בתוספתא" הרגיל בלשון הר"ש ובא על הרוב כתבו כן גם בזה "תניא בתוספתא" אבל כאן ביחוד צ"ל ״דתניא בתוספתא" וכמו שהוא באמת בלשונו של הרא"ש "דתניא בתוספתא".
