20
הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה
מלאים, ולא יבצר ממנו כל חפצו, והנהו מפזר פזור נורא בכל אפסי ארץ, כי הכנסותיו היו גדולים מאד. ואי אפשר להעלות על הדעת כלל כי יראו אשר בכל חפצו הטוב לבנות את בית המקדש ישאר באמצע מאפס כסף, כי יפחדו פחד שוא כזה מאיש כהורדוס.
אבל הטעם הטפל הזה שם יאזעפוס לפני הקוראים רק לבלי יראו בזה כל רעת הורדוס לבני ישראל עד שלא האמינו בו בדבר כזה, ורעדה אחזתם בשמעם. וכן הדבר כי העם נבהלו מאד, מפני שהי׳ זה דבר נגד כל מעשי הורדוס עמהם עד היום ההוא, ויהי בעיניהם כפלא, והם ידעו היטב כי זה עתה התחיל לבנות לו עיר חדשה לבירת ממלכתו תחת ירושלים, ואיך זה ישנה טעמו פתאום לשוב ולבנות מחדש את מקדש ד׳ אשר בירושלים.
ועל כן חשבו כי בדעתו לסתור המקדש מבלי לבנותו, ויראו מחורבן המקדש, למען הסיר מירושלים את כל כבודה, ולקחת מישראל את תפארתם, וגאון עוזם. אבל הפעם היו דברי הורדוס כנים, כי באמת רצה לבנותו מחדש, ואם לא לטובת עם ישראל ותפארת גאונם, אבל לטובתו הוא, וחשבון ארחות דרכו.
ובעת ההיא עצמה אשר הכין את קיסרין לבירת ממשלתו, בעת ההיא עצמה רצה להסב את עיני המביטים אחריו, ולבלי יהי׳ הדבר בולט יותר מדי כי הנהו עוזב את ממשלת יהודה וירושלים ומתהלך בגדולות להיות למלך היונים. והדבר הזה כי נשמר הורדוס לבלי יחשדוהו על מעשיו עם הסורים והיונים כי עיניו למרחוק ויתהלך בגדולות מפורש גם במקום אחר בדברי יאזעפוס.
ובמלחמות היהודים I, 21, 12אחרי אשר יאריך שם מאד בכל מעשי הורדוס בכל ערי היונים יאמר:
"ואמנם את אשר מנע אותו מלפזר עוד הרבה יותר הוא יראתו אשר הי׳ ירא מקנאה ומחשד אשר יחשדוהו כי בפזרו מתנות גדולות כאלה להערים ההם יש לו בזה מבט מדיני רחוק אשר ישים נגד עיניו".
וזה עצמו גם הביא את אשר רצה לבנות גם את המקדש בירושלים להסיר ממנו את החשד הגדול הזה ולבלי יהי׳ הדבר בולט יותד מדי.
אבל כולם טעו בדרכם עמו, וכל מעיין וחוקר יראה וימצא דרכו שם מבלי להכחישו כאשר הרשו להם כי אם רק להבדיל בין עצם המעשים לבין הסגנון. המעשים עצמם הנם על הרוב כמו שהם, כל ערמתו של יאזעפוס היתה רק זאת, כי לטובתו או לטובת אוהביו, וכל אלה אשר חפץ ביקרם שנה את מליצתו וסגנון דבריו. ועל כן נראה שם פעמים רבות אצל אוהביו, מעשה של גנאי שהוא מתהפך במליצות ארוכות להסיר עוקצה, או גם להפכה לשבח אם אפשר, ואצל אויביו מעשים של שבח גמור שהוא בסגנונו משתדל לפני הקורא להפכם לגנאי.
ותחת מה שכל החוקרים הרשו להם לפעמים גם לדחות כל דבריו ,ולכתוב כרצונם ,ויצאו להם דברי הימים על פי מעשים שלא היו כלל, הנה אחר החקירה יראה כל מעיין שמעצם הדברים אין לנטות ימין ושמאל, רק שצריך לשום עין ולב על הגונים והצבעים, ולבלי ללכת בעינים סגורות אחרי הסגנון ואחרי טעמיו ומליצותיו.
ופעמים רבות מאד נוכל לברר גם בנוגע לסגנון מדברי יאזעפוס עצמו במקום אחר.
