המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קיז
הוכרחו להחזיר כל לשון יסוד המשנה "בשער צהוב דק" לקוי קצר דברי ר׳ עקיבא ר׳ יוחנן בן נורי אומר וכן'.
ומאד תמיהני על רבינו התוס׳ יום טוב מרא דמתניתא שלא הרגיש בהיסוד הנדול הזה, ואז הי׳ רואה שאין זה במקום הזה לבד כי אם במקומות רבות, שבדברי התנאים על המשנה יוחזר לשון יסוד המשנה.
שהרי כל המשנה הזאת עצמה שלפנינו כאן בריש פרק י׳ נכפלה רק לפרשה, וכבר בא כל יסוד המשנה מזה בלשון זה עצמו לעיל פרק ג׳ משנה ה'.
"הנתקים מיטמאין בשני שבועות ובשני סימנין בשער צהב דק ובפסיון" וכל זה נכפל לפנינו בריש פרק י׳ בכל לשונו לפרש זה אחר זה.
וממש כן ויותר מזה הוא גם במשנת סנהדרין פרק ז׳ משנה ב׳, אשר גם יורה לנו את כל הדבר. מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו.
ר׳ יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותחים את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו. והנה כל מחלקותו של ר׳ יהודה הוא רק זאת איך פתחו את פיו, ובכל זה לא באה מחלקותו שם אחרי "ונותנין סודר וכו׳ וזה מושך אצלו" כי אם שתחלה גמרו כל דין יסוד המשנה.
וגם אחר זה אחר דברי ר׳ יהודה, אף שהוא חולק רק על אופן פתיחת פיו חזר ושנה עוד הפעם את כל סיום לשון המשנה "ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו". והדברים פשוטים ומראים על עצמן שעיקר לשון יסוד המשנה הי׳: "מצות הנשרפין משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ופותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו."
אבל מפני שבפי׳ דברי המשנה "ופותח את פיו" נחלקו ר׳ יהודה וחכמי דורו, ורבי סתם כדברי החולקים על ר׳ יהודה, על כן נקט תחלה כל דברי יסוד המשנה כדברי החכמים.
ואחר זה שנה גם דברי ר׳ יהודה, וכל לשון המשנה כדבריו, וחזר גם בדברי ר׳ יהודה עוד הפעם את כל לשון יסוד המשנה.
ועי׳ במס' שבת פי"ג משנה ה׳ (ד׳ ק"ו):
ר׳ יהודה אומר הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב וחכמים אומרים צפור למגדל, וצבי לבית לגינה לחצר ולביברין חייב.
והנה בצפור למגדל אין שום מחלוקת בין ר׳ יהודה וחכמים, בכל זה חזרו ושנו זה בדברי חכמים.
ויותר מזה שגם בצבי אין מחלוקת בין ר׳ יהודה וחכמים כי אם בחצר וביברין.