232
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראויין חייב ואם ראויין הן ר׳ אליעזר מחייב חטאת ור׳ יהושע פוטר, אמר לו ר׳ אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששינה את שמו חייב, זבחים שהן אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב. אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בפסח ששינהו לדבר אסור תאמר בזבחים ששינן לדבר המותר.
ומבואר מעצמו שמחלקותם על יסוד המשנה ומשם גם ירצה ר׳ אליעזר ללמוד, ור׳ יהושע השיב לו שאין זה ענין לדברי יסוד המשנה. ועי׳ במס׳ אהלות פרק י״ד משנה ב': זיז שעל גבי הפתח מביא את הטומאה בפותח טפח.
ואחר זה במשנה ג׳ נאמר:
קנה שעל גבי הפתח אפי׳ גבוה מאה אמה מביא את הטומאה כל שהוא דברי ר' יהושע ר׳ יוחנן בן נורי אומר אל יחמור זה מן הזיז.
והנה יקשה ר׳ יוחנן בן נורי לר׳ יהושע מדברי המשנה ביסודה מהנאמר שם בדין הזיז. ממש כמו שיקשה ר׳ יהושע לר׳ אליעזר במחלקותם יחד ממשנה השנויה במס׳ אחרת. עי׳ תרומות פי"א מ"ב: דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות ושאר כל מי פירות של תרומה ר׳ אליעזר מחייב קרן וחומש ור׳ יהושע פוטר, ור׳ אליעזר מטמא משום משקה, אמר ר׳ יהושע לא מנו חכמים שבעה מיני משקים כמוני פטמים אלא אמרו "שבעה משקין טמאים" (ומזה מבואר כי) ושאר כל המשקין טהורין.
וכונת ר׳ יהושע למה דתנן במס׳ מכשירין פרק ו׳ משנה ד׳ שבעה משקין הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורים(ל״ז). ועי׳ במס׳ ננעים פרק י׳ משנה א׳:
הנתקים מיטמאין בשני שבועות ובשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון.
בשער צהב דק לקוי קצר דברי ר׳ עקיבא ר׳ יוחנן בן נורי אומר אפי׳ ארוך.
והגאון התוס׳ יום טוב ז"ל נתקשה שם וכתב "וק"ק לי דמשנה למה חזרה ושנאה בשער צהב כיון שלא באה אלא לפרש דק, ואחשוב שמפני כן כתב הרמב"ם שלקוי הוא פי׳ צהוב וכו׳ אבל ק"ק דבמקל וקנה על כרחנו מאמר דק פירושו לקוי וכו׳ ושוב ראיתי בתורת כהנים דקתני דק לקוי דברי ר׳ עקיבא" עכ״ל.
אבל הדברים פשוטים והכל על מקומו.
כי בתורת כהנים שאין זה על יסוד המשנה באמת נאמר רק "דק לקוי קצר דברי ר׳ עקיבא" לפי שרק על זה לבד באו דבריו, ולא בא בדבריו "שער צהב״.
אבל במשנתינו מקור הדברים שמשם לוקחו הדברים בתורת כהנים, אשר שם פירשו זה לתלמידיהם, שם הולכים באמת דברי ר׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי על יסוד המשנה.
כי על כן מפני שבנתיים הפסיק "ובפשיון" שבזה ננמר כל יסוד המשנה "הנתקים מטמאין בשני שבועות ובשני סימנים בשער צהב דק ובפשיון״.
הערה (ל״ז): ועי׳ דברינו על זה בחלק שני עמוד .98
