עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/223

‫‪218‬‬

המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬

‫שמפני שאך זה לבד יש לו דין לעצמו פרטו זה ביסוד המשנה, והוא‬ ‫דין מיוחד‪.‬‬

‫ועל הלשון הזה ילכו בהדיא דברי בית שמאי ובית הלל‪.‬‬

‫אבל מפני שהלשון קצר ביותר, ואפשר כבר לטעות בו שהכל אחת, ‫ושידובר רק מדין בדיקת מרתף של יין וכן אפשר לטעות גם להיפך שגם מקום‬ ‫שאין מכניסין בו חמץ צריך לבדוק, על כן הוסיפו בימי יבנה או בימי רבי בלשון‬ ‫המשנה ביאור הדברים, ויצא לשון המשנה יחד:

‫אור לארבעה עשר בודקין את החמץ — כל מקום שאין מכניסין בו‬ ‫חמץ אין צריך בדיקה ולמה אמרו — שתי שורות במרתף — מקום שמכניסין‬ ‫בו חמץ. -

‫בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף ובית הלל אומרים שתי‬ ‫שורות החיצונות שהן העליונות‪.‬‬ ‫ והדברים מבארים את עצמן‪.‬‬

וכל הדברים הולכים יחד ומבארים לנו את הדבר מראש המשנה ועד סופה‬ ‫בכל המקצועות הרבים והשונים שכל דברי בית שמאי ובית הלל הולכים כולם רק‬ ‫על יסוד המשנה אשר היתה כבר קבועה וסדורה לפניהם מלפני ימי תקופת המבוכות‬ ‫מלפני ימי התקופה האמצעית ותהי מאז בכל סדרה ולשונה כמו שהיא לפנינו, ורק‬ ‫שבמקומות מעטים ראו הכרח לבאר הדברים, ואז לפעמים גם נקשרו יחד‪.‬‬

‫וגם שם בהרבה מקומות עיקר הלשון הראשון בולט וניכר עוד לעצמו‪.‬‬

‫ובמס׳ זבחים ד׳ ל״ו: (פ״ד מ״א) בא בלשון המשנה:

‫בית שמאי אומרים כל הניתנים על מזבח החיצון שאם נתנם מתנה אחת‬ ‫כיפר ובחטאת שתי מתנות ובית הלל אומרים אף חטאת שנתנה מתנה אחת כיפר‬ ‫לפיכך אם נתן את הראשונה כתיקונה ואת השניה חוץ לזמנה כפר‪.‬‬

‫והלשון הזה ״שאם נתנם״ הוא פלא שהרי הי׳ צריך להיות "בית שמאי‬ ‫אומרים כל הניתנין על מזבח החיצון אם נתנם מתנה וכו׳״‪.‬‬

‫ורבינו התוס׳ יום טוב כבר הרגיש בזה וכתב ״שאם" עי׳ במשנה דלקמן מה‬ ‫שכתבתי״ ושם כתב ״שאם הר״ב העתיק אם והיא גירסא נכונה״‪.‬‬

‫ובמשנה שבגמ׳ מחקו לגמרי תיבת ״אם״, ובמשנה השניה נאמר גם במשנה‬ ‫שבגמרא ״שאם״‪.‬‬

‫ודבר שאין צריך לאמר הוא שאלו לא הי׳ כן "שאם" בעיקר הגירסא, לא‬ ‫הי׳ אדם מגיה כן מסברתו, אחרי שלפי מה שהבינו עד היום אין לזה פירוש כלל, ‫ובאמת לא ידעו פירוש לזה‪.‬‬

‫אבל להיפך הוא מובן מאד שמפני שלא ידעו לפרש זה, מחקו בגמ׳‬ ‫ונשאר גם שם במשנה השניה‪.‬‬ ‫ ואין ספק כלל שלא לבד שאין צריך להגיה, כי אם שאי אפשר להגיה‪.‬‬

‫ועל כיוצא בזה נאמר יגיד עליו רעו, ומדברי המשנה שאחר זה ששם אין‬ ‫מחלוקת בית שמאי ובית הלל ונשארה בכל לשונה נוכל להבין לשון משנה ‫הראשונה שהרי שניהם ענין אחד לגמרי‪.‬‬

‫והרי עיקר הדין ממתנות אין מקומו כלל בפרק זה כי אם בפרק הבא, וכל‬ ‫דין משנתינו הוא רק בנוגע למחשבת פיגול וחוץ למקומו‪.‬‬