216
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
כי בימיהם הם כבר הי׳ הכל מוכן לפניהם מן הימים היותר ראשונים, אשר
סופם הי׳ זמן אנשי כנסת הגדולה, אשר הם היו סוף התקופה ההיא.
ודברי בית שמאי ובית הלל, הנם במשנה ב׳ בנוגע לפירוש דברי המשנה ביסודה, ובמשנה ג׳ בנוגע לחקירת דין, איך הדין בכתובה לפי דין המשנה הקבוע וידוע(ל׳׳ב).
והדברים האלה יאירו לנו להבין גם את סדר וענין דברי המשנה במס' כלאים ריש פרק ד׳ אשר הנם תמוהים מאד.
כי הנה שם בא לפנינו לשון המשנה:
קרחת הכרם בית שמאי אומרים כ"ד אמות ובית הלל אומרים שש עשרה אמה, מחול הכרם בית שמאי אומרים שש עשרה אמה, ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה, ואיזה קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו אם אין שם שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה וזורע את המותר, איזו היא מחול הכרם בין כרם לגדר אם אין שם שתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם היו שם שתים עשרה אמה נותנין לו עבודתו וזורע את המותר.
ולפי מה שהורגלנו נחשוב שכל הדברים מראשיתם הם דברי בית שמאי ובית הלל, וזה הוא כאן יסוד דין המשנה.
אבל אם הי׳ הדבר כן איך יחסר בדבריהם העיקר ואין שם לא איסור ולא היתר, כי אם דברי פירוש.
ואם היו הדברים של בית שמאי ובית הלל עיקר הדבר ויסודו הי׳ לשון המשנה צריך להיות:
"כרם שחרב מאמצעו בית שמאי אומרים אם אין שם כ"ד אמות לא יביא זרע לשם ובית הלל אומרים שש עשרה אמה."
וכן אחר זה הי׳ צריך להיות לשון המשנה: "בין כרם לגדר בית שמאי אומרים אם אין שם שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה.״
אבל הלשון הזה הבא לפנינו הוא רק לשון הבא לפרש את האמור במקום אחר.
קרחת הכרם בית שמאי אומרים כ"ד אמות ובית הלל אומרים שש עשרה אמה, מחול הכרם בית שמאי אומרים שש עשרה אמה ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה.
והלשון הזה מורה על עצמו שמחלקותם רק לפרש הסתום, ושעיקר הדין כבר נתבאר בלעדם, ודבריהם הם באו רק לפרש מתי נקרא קרחת הכרם ומתי יקרא מחול הכרם וכמה שיעור הרוחב שיהי׳ בהם דין זה.
הערה (ל׳׳ב): לא למותר יהי׳ להעיר על דקדוק לשון המשנה.
כי במשנה השניה נאמר בסוף ״חזרו בית הלל להורות כבית שמאי״.
ובמשנה השלישית נאמר ״חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי".
וזה הוא מפני שבמשנה השנית אין שם דברי בית שמאי כלל, כי אם דברי יסוד המשנה לבד, ודברי בית שמאי ובית הלל שם אינם חקירה חדשה כי אם, איך הוא פי׳ דברי המשנה, אם דוקא או שדברו חכמים בהוה.
אבל במשנה השלישית הוא כבר חקירה חדשה על דין המשנה, ועל כן נאמר שם חזרו בית הלל להורות ״כדברי״ בית שמאי. והדברים פשוטים כן, אבל הערנו על זה מפני שזה גם יוסיף לבאר ענין דברינו.