התקופה האמצעית ובהיות שמעון הצדיק לבד גדלו בתורה ובמעשים אשר בטחו בו הכהנים והעם כי יעזר בעזר ד׳ על יראיו, הנה הי׳ גם מראהו כמלאך ד׳ בהוד נורא ככל אשר יתארהו לפנינו בן סירא בספרו.
כי על כן נבחר הוא ללכת במלאכות עמו בראש הכהנים והעם לקראת אלכסנדר.
ויאזעפוס אשר ידע כי ידוע הי׳ אז כהן גדול חשב שהוא הי׳ גם היוצא לקראת אלכסנדר, והוא הי׳ בידו רק זכרונות דברי הימים מהמעשים בכלל, אבל דבר לא הי׳ לו עם דברי ימי ראשי חכמי התורה בפרט.
וחז״ל בספרי זכרונותיהם וקבלותיהם קבלו וידעו ששלחו אז את שמעון הצדיק אשר כבר הי׳ אז משוש דורו.
וכל זה הוא רק בנונע להמלאכות לדעת מי יצא אז בראש הכהנים והעם, אשר זה הוא דבר פרטי לעצמו, ואינו נוגע לדברי הימים וסדרי הדורות.
אבל בנונע לעצם זמנו של שמעון הצדיק, היינו לזמן פעולותיו הוא לעצמו, הזמן אשר כבר עמד הוא בראש הדור, בזה דברי שניהם אחת, ואין בזה שום סתירה.
וזמנו הוא בימי תלמי לאגו וככל אשר גם כבר נתבאר. והנה הי׳ בימי שמעון הצדיק דבר גדול ונפלא מאד אשר לא הי׳ בכל ימי הבית השני כי הכהן הגדול הוא הי׳ גם המופלא שבסנהדרין ראש כל חכמי התורה.
אבל הימים היו רעים מאד, והתקופה הזאת התקופה הבאה אחרי ימי אנשי כנסת הגדולה לא לבד שהיתה תקופת ימי המעבר, וימי העמידה, כי אם שלא ארכו הימים והנה נהפכה גם לימי הירידה, וגם הגיעו בה ימים שאין בהם חפץ וימי תהו.
מטבע הדברים עצמן היו הימים ההם ובפרט בראשיתן צריכים להיות ימי העמידה.
לפי שכך היא המדה המהלכת על פני כל הדורות אשר אחרי ימי תקופה גדולה וכבירה מאד(ח"י) יבואו ימי העמידה, ובפרט בראשית הימים, וכמו שהי׳ הדבר גם אחרי חתימת התלמוד.
כי חכמי הדור יתנו לבם אז למסור לתלמידיהם הכל, ולבלי לשכוח דבר אחד ממשנתם.
אבל בימים ההם הנה גם נהפכו עליהם בלהות, ורק בכחו הגדול של שמעון הצדיק ומעשיו הנפלאים עלה בידם לבלי לתת למוט רגלי הדור ההוא.
כבר בראשית ימי מלכותו במצרים בא תלמי לאגו בראש חילו לירושלים ויקח מבני יהודה שבי גדול מאד יותר ממאה אלף אנשים ויביאם אל ארץ מצרים.
ויאזעפוס אלטטי' XII, 1, 1יאמר:
הערה (ח"י): כל מעשיהם הגדולים של אנשי כנסת הגדולה כמו חתימת כתבי הקדש, אשר היתה כבר בראשית ימיהם, סידור המשנה, סידור כל ברכות ותפלות ודברים רבים עוד, כל זה יבוא לנו במקומו בפרט, בכרך שלפני זה.
