התקופה האמצעית
צח
והדבר מבואר כי בני ישראל התחילו לקרוא לו כן בשם הגדול "שמעון הצדיק" אחרי ימי בן סירא.
אבל אם כן הוא הלא עלינו לחקור זאת מה הי׳ הדבר אז.
ומתוך כל דברינו הנה זה מתבאר לנו מעצמו.
בכל גדלו הוד כבודו ומעשיו הגדולים לא עשו זה בני ישראל בחייו, כמו שלא עשו זה לכל ראשי ישראל אשר מימי עולם, וכמוהו כמוהם כסה שמים הודם וגדלם ותפארתם לאין חקר. אבל אחרי ימי שמעון השני אשר הי׳ גם הוא "שמעון בן חניו" ולא הספיק להם עוד על שמעון הראשון השם "הכהן הגדול שמעון בן חניו" שהרי זה הי׳ גם השני. ובהיות כי מיד אחרי ימי שמעון השני באו ימי המהפכה ביהודה, ימי השמד והמטבח הגדול לכל יראי ד׳ שומרי תורה ומצוה, והיינו לכל העם בכללו, ואשר ידעו כולם כי בראשית התגלע הדבר התהלך שמעון השני עם כל אוכלי עמם אלה ויחזק את ידם, ועל ידי זה בא להם כל הצרה הגדולה והנוראה הזאת.
הנה גם באין אומר ודברים התחילו כל העם בהזכירם את הראשון לאמר "שמעון הצדיק" וידעו על מי יסבו דבריהם.
ובהיותו באמת גדול מאד, וכתר השם הגדול הזה הי׳ גם ראוי לו הנה נשאר הדבר כן בפי כולם.
והי׳ זה אז גם דבר הכרחי וגם דבר טבעי, "הכהן הגדול שמעון בן חניו" לא הי׳ אפשר לאמר עליו עוד שזה הי׳ גם השני. והנה לפניהם ולעיניהם שחת שמעון השני את דרכו, והראשון תהלתו מלאה ארץ ושמו וזכרו לא מש מפיהם לברכה ודור לדור ספר מעשיו הגדולים.
כי על כן הנה בא הדבר מעצמו ויהי דבר כל העם עליו "שמעון הצדיק". ולא לבד אותו ידעו על ידי זה כי אם גם לכל בני המשפחה הזאת בכל השמות חניו ושמעון.
חניו הראשון הי׳ אבי "שמעון הצדיק", חניו השני הי׳ בנו של "שמעון הצדיק", שמעון השני הי׳ מעתה תחת השם של סתם "שמעון בן חניו", וחניו השלישי בשם "חניו בן שמעון" סתם (יז).
ויהי מאז בפי כל העם כן כחק לישראל "שמעון הצדיק" אחרי אשר גם כשהוא לעצמו הנה הולמתו הכתר שם טוב הגדול הזה בגדולת תורתו ומעשיו הנפלאים. ועל כן בא בזה לפנינו דבר בישראל אשר אין לנו דוגמתו בכל דברי ימי ישראל.
הערה (יז): לא נטפלנו לדבר על עלי נדף המזויפים ומיוחסים לפהילא בשם ספר העתים אשר העתיקם הרב בעל מאור עינים בפרק ל"ב, כי דבר אין לדברי הימים עם דברים מוסכמים למזויפים ממאוחר מאן דהוא. וכבר העיר שם במ"ע גם המוציאו לאור בדפוס ווילנא תרכ"ו החכם דוד קאססעל וכתב ״כאן דלג המחבר מה שכתב במה״ע שהורדוס הרג וכו׳ בעבור שאמרו שהוא המשיח הנרמז עליו בכתבי הקדש, והנה מן המאמר הזה לבדו נראה ברור שספר עתים זה אינו מידידיה האלכסנדרוני המפורסם כי אם מעשי ידי בדאי ומזייף מאוחר" אלה דבריו.
והוא מזויף ממאוחר אחד מן הידועים אשר כתב גם כל הדברים (גם לבד הנ״ל) למטרה ידועה ויבואר במקום אחר.