194
התקופה האמצעית
עד שגם השתמט מלהזכירו במקומו והזכירו רק דרך אגב אצל אלעזר אחיו ואצל חניו בנו (טז). הנה בכל זה מכיון שהזכירו הוכרח גם הוא לאמר "שמעון הצדיק" לפי שזה הי׳ שמו בפי כל העם ולא ידעו אחרת כי אם בהזכיר שמו "שמעון הצדיק".
ואמנם כי עוד יותר מזה כי נראה מבואר לפנינו שהתחילו לקרוא אותו כן רק משך זמן גדול לאחרי מותו ולא נקרא כן לא בימיו ולא מיד לאחר מותו.
כי הנה בן סירא הוא הי׳ חי מיד אחרי שמעון הצדיק וכפי הנראה מלשונו גם הכירו בימי עלומיו וחי אחריו בזמן אנטיגנוס איש סוכו. והוא באמת יתאר אותו בספרו כמלאך ד׳ וכתב פרק שלם בשבחיו הגדולים מאד ומעשיו הכבירים.
ובכל זה לא ידע עוד משם "שמעון הצדיק" ובסי׳ נ׳ מספרו יאמר:
"הכהן הגדול שמעון בנו של חניו בימי חייו תקן את בית המקדש, ובימיו נתקן ההיכל, וגם הוא הי׳ האיש אשר הניח היסוד להחומה אשר תקיף מסביב את המקדש, בימיו מצאו כי מוצא המים קטן הוא ויגדלהו, הוא דאג להקים הריסות עמו ויבצר את העיר כי תוכל לעמוד נגד אויב. בצאתו מבית לפרוכת אל העם הבריק בהוד תפארתו, כאילת השחר מבין העבים, כירח במלואו, כשמש אשר תבריק בעזוז אורה על ראש ההיכל, כקשת בכל שלל צבעיה בין עב הענן, כחבצלת בפריחתה בימי האביב וכשושנה על יבלי מים, ככלי זהב טהור משובץ באבני אקדח, ויהי הודו כעץ הזית מלא פירותיו וכארז אשר דליותיו עד עבים יגיעו, וכאשר לבש בגדי הקדש בגדי הכבוד וציץ נזר הקדש ויגש אל מזבח ד׳ אז האיר מסביב בהוד מראהו וכו׳."
ואיך אפשר הדבר כי סופר כזה המתאר אותו בכל חם אהבה מעזוז נפשו עד כי יתאר גם הוד מראהו, ישכח לאמר כי הנהו בפי כל העם בשם "הצדיק" עבור מעשיו הגדולים דבר אשר הנהו בזה יחידי בין כל דורות עולם בעם ישראל. אבל לא לבד שלא סיפר לנו זה בתור ציור כולל מרום תפארת גדולתו בתוך כל העם.
כי אם שגם הוא עצמו יקרא לו רק "הכהן הגדול שמעון בן חניו". ואיך אפשר כי יהי׳ הדבר מהיפוך להיפוך.
יאזעפוס שונא חכמי התורה ואויבם אשר גם השתמט מלהזכיר את שמעון הצדיק במקומו למען אשר לא יצטרך לדבר עליו ביחוד כל מאומה הוא בכל זה הוכרח להזכירו בשם "שמעון הצדיק" לפי שרק כן נקרא בפי כל העם ולא הי׳ אפשר להזכירו באופן אחר. ובן סירא אשר הלך עם חכמים ,ויתחמם לאור חכמי התורה ,הוא יזכירו סתם "הכהן הגדול שמעון בן חניו". ואין ספק כלל שאילו הי׳ הדבר כן בפי כל העם כבר בימי בן סירא שלא הי׳ משנה מכפי שנקרא בפי כל ובודאי שגם הוא הזכירו כפי מה שקראו לו כל העם "שמעון הצדיק".
הערה (טז): ואחרי שהוכרח להזכיר עליו גם שם הצדיק, הוכרח לאמר בחצי שורה שנקרא כן מפני שהי׳ ירא ד׳ ואוהב אדם.
אבל שנאתו לראשי התורה גדלה כל כך עד שלא דבר מענינו כל מאומה, וגם לא הזכירו במקומו כי אם בדרך אגב.