התקופה האמצעית
צז
ועם האנשים האלה התהלך שמעון וביד אלה תמך, ויחזק אותם להיות ידם רוממה ביהודה וירושלים. אף כי את אשר הי׳ עליו לעשות אז, הי׳ רק זאת לדחות מכל ההנהגה גם את הורקנוס וגם את האחים וכל בני חבורתם, ולבלי לתת להם לשלח שרשם, כי בימי סילייקוס הי׳ הנקל לעשות כן כמו שהננו רואים ממעשי חניו אחר זה, אף שאז כבר הי׳ קשה מאד לדחותם אחרי אשר כבר נטעו גזעם וכבר הי׳ הכל תחת ידם, ובכל זה הננו רואים בימי סילייקוס כי כל המפלגה נדחתה כל כך לאחור עד שגם מלשיניהם לא שלחו לשונם באנטוכיא עצמה במקום המלך ולפניו כי אם עשו דרכם רק על ידי נציב חילת־סוריא.
ועל כן אין ספק כלל כי אילו הי׳ שמעון חפץ להתאחד עם יראי ד׳, אז הי׳ הנקל מאד לעשות כן ככל אשר נעשה אחר זה בימי חניו, ואלו עשה כן אז הי׳ לבני ישראל אור במושבותם והיו נשמרים מכל הרעות הגדולות והנוראות אשר באו אחר זה במשך זמן גדול של חמשה וארבעים שנה מן קל״ז לשטרות עד קע״ב.
ואמנם כי יש בזה עוד דבר גדול אשר ישוב ויבאר לנו גם הוא את הדבר כמו שהוא.
פרק י׳א.
שמעון הצדיק בשמו.
חוקרי ישראל אשר עסקו בדברי ימיו, לא שמו לב לדעת את העם הנפלא הזה ולהכיר דרכם, וארחות עולם אשר הלכו בם, כי על כן לא עמדו על אופים של אומה זו בהענינים הגדולים הכוללים, ולא יכלו למצוא הדרך גם בפרטי המעשים.
וגם בהדבר הזה אשר לפנינו לא שאלו את עצמם שאלה פשוטה מאד וגדולה לדעת מה טיב הדבר הזה. ואיך היתה כזאת אצל העם הגדול הזה כי יקרא לאיש בשם "הצדיק" דבר אשר לא נמצא דוגמתו לא לפני זה ולא לאחר זה בכל ימי עולם, בכל דורות עולם אשר עברו על עם עולם.
ואף כי כן הדבר כי שמעון הצדיק הי׳ גדול מאד ככל הגדולות והנפלאות אשר נאמרו עליו, בברייתות בגמ׳, ויותר מכל זה הנאמר במשנה כי לבד היותו כהן גדול צדיק מושל ביראת אלקים הי׳ גם ראש כל חכמי ישראל, ויהי הוא המופלא שבסנהדרין וממנו קבלו הבאים אחריו, אבל הגוי הנפלא הזה לא ידע מזה גם על כל שרי קדש ונביאי ד׳, אשר מעשיהם הגדולים גם הם הכריזו עליהם מסוף העולם ומדור לדור.
והננו רואים כי אין זה תואר עליו בפי חכמים לבד כי אם שנקרא כן אצל כל העם מקצה עד שגם יאזעפוס אשר הי׳ מהחיצונים, ולא דיבר בשבחו כל עיקר,
