התקופה האמצעית
צא
כי בספר חשמונאים ב׳ הדבר מבואר כי חניו בנו של שמעון זה כבר הי׳ לכהן גדול עוד בימי סילייקוס.
ובהיות הדברים שם עיקר גדול בכל דברי ימי הדור ההוא ונצטרך לזה גם לכל הדברים לפנינו וגם לדברינו בראשית ימי הצדוקים נעתיק אותם ונראה, שם סי׳ ג׳ נאמר:
"בשבת ירושלים בתוך שלות השקט, ותורה ומצוה נשמרים ונעשים על ידי יראת ד׳ אשר הי׳ לחניו ומהשמרו מכל חטא, הי׳ הדבר כי גם המלכים כבדו את בית ד׳, וגם סילייקוס מלך אזיען נתן מתנות וכו׳ אבל איש אחד שמעון שמו ממטה בנימין, אחד מגזברי המקדש, רב עם הכהן הגדול בנונע למשמרת פקודת אנרדמן בשוקי ירושלים וכאשר לא יכול לו לחניו הלך אל אפאללאניוס נציב המלך בחילת־סוריא וצור ויספיר לו כי אוצרות המקדש מלאים כסף וזהב וכו׳ אבל שמעון הנזכר המלשין ועוכר ארץ מולדתו, שב וילשין את חניו עוד הפעם וכו׳ וכאשר פרץ הריב כל כך עד כי גם נהרגו אנשים וכו׳ אז ראה חניו את כל מראה בלהות של הריב הזה וכו׳ כי על כן ראה לו להכרח ליסע אל המלך כי ראה אשר בלא דבר המלך לא יהי׳ קץ להריב הגדול הזה, אבל בהיותו שמה (באנטוכיא) מת סילייקוס ועל מקומו הי׳ למלך אנטיוכס עפיפהאנעס, ואז הצליח בידי יאזאן (לדחות את חניו מכהונתו) כי ימסור לו אנטיוכס את משמרת הכהונה הגדולה.״
והנה הדבר ידוע כי כל ימי סילייקוס זה סילייקוס הרביעי היו רק אחד עשר או שנים עשר שנים כי מלך בהשנה השלישית להאלימפא המאה ארבעים ושמנה עד השנה הראשונה להמאה וחמשים ואחת, היינו משנת 187קס״ה עד 175. וחניו בנו של שמעון יש לנו עליו המון מעשים רבים ככל אשר יבואר כל זה עוד, ובודאי כי ארכו ימיו משך זמן של איזה שנים ככל אשר יתבאר זה.
ואחרי אשר הדבר מפורש בדברי יאזעפוס כי גם יוסף החוכר מת בימי סילייקוס ואחריו מת חניו אבי שמעון ונתבאר לנו מתוך ספר החשמונאים כי גם כל ימי פעולותיו של חניו בן שמעון זה נופלים כולם בימי סילייקוס, כי במות סילייקוס הסירו אנטיוכס עפיפהאנעס מכהן גדול ויתן את כהונתו ליאזאן.
מבואר הדבר מעצמו כי כל ימי שמעון השני היו רק ימים מעטים מאד ולפנינו בפרק י׳ יצומצם הדבר לגמרי כי כל ימיו לא יכלו להיות כי אם שתים שלש שנים.
ואמנם כי עוד הרבה יותר, כי לא לבד אשר שמעון השני לא הי׳ צדיק מושל ביראת אלקים עד שיהי׳ ראוי להכבוד הגדול והנפלא הזה מה שלא נעשה לשום אדם מישראל להקרא "שמעון הצדיק", ולא לבד שלא הי׳ ראש לחכמי התורה ומלמדה ברבים כמו שעשו אותו לדור ראשון למיסדי הלכות בישראל.
כי אם שאך הוא ואביו אשמים בכל הרעה אשר הגיעה אז לבני ישראל. ואם כי את אביו נוכל לדון לזכות כי לא הי׳ זה מפני כי שב מאחורי תורת ד׳, כי אם שלא הבין את הרעה אשר ימצא את עמו על ידי זה.
אבל שמעון השני הוא חיזק ידי מרעים בשעה שכבר נתקו מהם כל מוסרי התורה בשעה שכבר הסירו מפניהם מסוה וינזרו לבושת בשעה שכבר לטשו חרב נוקמת לקום ולהרוג ולאבד את כל שומרי תורה ומצוה.
