התקופה האמצעית
פח
והנה לנו סדרי המעשים בדברי הימים ,כי בשעה זו עצמה אשר חולל המקדש המעוז, וירושלים לשמה, ובני יהודה נהרגים ונטבחים בכל ערי יהודה, בשעה זו עצמה בנו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן בתוככי ירושלים כמו רמים שני בתי הוועד, שני בתי מדרש גדולים, ויהיו רק אז ראשי הסנהדרין בירושלים וישבו שם עם כל חכמי הדור ותלמידים רבים וגדולים לפניהם וייסדו שם את יסודי ההלכות ויהיו שלוים ושקטים בקביעות משנתם ביסודי ההלכות.
והכל בשעה זו עצמה אשר ירושלים היתה כולה בידי המורדים והפושעים, ושעריה היו שוממים מכל יראי ד׳ ורק שעירים רקדו שם אשר גם העמידו אז על המזבח שיקוץ משומם ויעבדו שם לכל עצבי הגוים.
ודברים כאלה נאמרו בקולי קולות לא לבד לשם דברי הימים, כי אם לשם ראשי יסודי כל דברי ימינו כולם.
ועל דברי תהו כאלה יאמר לנו קראכמאל "ובעל כרחינו נאמר וכו׳ אולם גם שיהי׳ בזה איך שיהי׳ אין עלינו כי אם החיוב לברר בראיה וכו' וכבר יש בידינו ראיות נוצחות וכו'".
ועל דברים כאלה יאמר החכם ווייס (עמוד 100) "ואמנם אם הודע לנו במשנה כי הוא (אנטיגנוס) קבל משמעון הצדיק שהי׳ משיירי כנסת הגדולה ומסר ליוסי בן יועזר, הנה נחזיק מהודעה זו שני דברים, אחד שקבל משמעון הצדיק אבל לא מן הראשון, כי אם מן השני, והשני שמסר ליוסי בן יועזר אשר זמנו נופל יחד עם זמנו של אנטיגנוס בתכיפה זה אחר זה, אבל לא נחזיק כי קבל משמעון שהי׳ משיירי כנסת הגדולה, ונאמר ששווי השמות גרם למחבר המשנה שתאר את שמעון השני בתואר שנאמר על שמעון הראשון״.
אבל הלא גם אם לא הי׳ הדבר מפורש במשנה היינו יכולים לדעת שהדבר הוא כדברי המשנה מתוך חקירת דברי הימים.
עכשיו שהדבר גם מפורש במשנה הנה נתרחקו כל כך מכל חקירה עד שלא ראו שהנם מוכחשים מעצמם, ובונים יסודי דברי הימים על דברים שלפי דבריהם הם אי אפשר הדבר.
ונפלא הדבר כי קראכמאל הזקן עצמו יודע גם הוא היטב את טיב העת ההיא וענינה, וכאשר הי׳ חפץ לבדות מלבו על אחר העת ההיא חתימה חדשה לכל כתבי הקדש, יבאר זה (בעמוד 59) ויאמר:
"הנה בעדות הכתוב בדה"י שהעתקנו (ספרי החשמונאים) נפוצו כל הספרים ונשרפו ונשחתו ונם נזדייפו בידי האויבים והפושעים כל ימי השמד והמלחמה הארוכה וכו׳ פעולת זה החתום האחרון לספרי הקודש לא יתכן שהתחילו בה קודם שנת ק"ע שנת כלות המלחמה, ולהיות שלפי כובד הענין וכו׳ הנה לא נשלמה לגמרי עד סביב לשנת מאתים ליוונים.״
והנה הוא יודע לצייר לנו את העת ההיא באופן מבהיל כזה עד שגם מכתבי הקדש לא נשארו אז מהם בכל ערי יהודה וירושלים גם איזה ספרים שלמים, להקים על פיהם את כל דבר כתבי הקדש, ויהיו מוכרחים לשבת שלשים שנה רצופים לקבץ נפזרים ניירות אוד מוצלים מאש, ולכונן על פיהם מחדש קיבוץ כתבי הקדש וחתימתן.