פד
התקופההאמצעית
פרק ז.
כי אמנם כן לא חמשה דורות יש לנו בזה כי אם שבעה דורות. וראשונה שכחו לגמרי את כל דבר בני בתירא.
והנה יאמר קראכמאל "הלל התחיל נשיאותו על כל פנים לא קודם לשנת ר"פ לשטרות וכו׳ והנה מן שמעון הצדיק עד הלל היו רק חמשה דורות של הזוגות״.
אחריו יאמר פראנקעל:
"עוד יש מן הקושי בענין הזוגות הבאים הנה הם שלשה עד הלל והלל עלה לנשיאות מאה שנה קודם חרבן הבית. נשארו מן מות יוסי (בן יועזר) עד הלל מאה ושלשים שנה, ויעלה לכל זוג יותר מארבעים שנה."
וטעו בדבר פשוט, כי שכחו לגמרי את בני בתירא, אשר היו בין שמעיה ואבטליון לבין הלל.
והמשנה לא הזכירה את בני בתירא מפני שכמו שכבר נתבאר אין דברי המשנה במס׳ אבות לא דבר הנשיאות, ולא התמנות ומשמרת פקודה, כי אם סדר קבלת דברי התורה, מהרב לתלמידיו, והלל ושמאי קבלו משמעיה ואבטליון, ודבר לא הי׳ לבני בתירא בזה.
אבל החוקרים האלה הלא כל ענין דבריהם הוא מספר השנים ולכוון שנות הדורות למספר זמנים, הי׳ עליהם להביא בחשבון הזה את בני בתירא אשר ימיהם נופלים בין ימי שמעיה ואבטליון, לבין ימי הלל.
וכבר נתבאר לנו בסוף ימי החשמונאים מפרק ח׳ ולהלן טעותו של החכם גרעץ וכל ההולכים אחריו, וימי בני בתירא ארכו שנים רבות.
ונפלא הדבר לראות כי קראכמאל־הזקן עצמו יודע זה גם הוא היטב ובמורה נבוכי הזמן שער י״ג עמוד 187יאמר:
"שכחה ראשונה להלכות קבועות ושנויות בלשונן היתה בשנות החירום והמלחמה הקשה שהתחילה בעונות בין משפחת בני חשמונאי בסוף ימי מלכותם ונמשכה עד שנתחזק הורדוס על ממלכתו משך ז׳ שנה (!) והיתה שכחה זו אחר שמעיה ואבטליון שלפי חשבון הדורות "נפטרו כבר בשנת ר״ס לשטרות״ ערך מאה וחמשים שנה אחר זמן התחלת ההלכות, ופסו אז מורים גדולים בארץ יהודה ונתדלדלו הישיבות והיו למורים בזמן ההוא זקנים מעיר בתירא בקצה גבול ארץ ישראל.״
והנה כי כן גם לפי דבריו כבר עשרים שנה לפני ימי הלל נפטרו שמעיה ואבטליון ועל מקומם באו אז בני בתירא. ובכל זה בבואו לראיותיו הנוצחות להסיע את כל דברי ימינו ממקומם, שם לא ידע דבר מבני בתירא ויאמר:
"הלל התחיל נשיאותו על כל פנים לא קודם לשנת ר״פ לשטרות וכו' והנה מן שמעון הצדיק עד הלל היו רק חמשה דורות של הזוגות.״ ומה נוכל לאמר לדרכים כאלה בחקירה אשר לא נבראו כי אם להונות את עצמם.
