המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
פא יסוד ההלכות(ד) כבר היו לקביעותם ומשנתם שני בתי וועד או בתי מדרש גדולים וכו׳ ראשי המורים בהם היו הזוגות הנודעים, הראשונים יוסי בן יועזר וכו׳ שכחה ראשונה להלכות קבועות ושנויות בלשונן היתה בשנות החירום והמלחמה הקשה שהתחילה בעונות בין משפחת בני חשמונאי בסוף ימי מלכותם (היינו בין הורקנוס ואריסטובלוס) ונמשכה עד שנתחזק הורדוס על ממלכתו."
וכל מעין וחוקר בדברי הימים ישתומם לראות כי הפכו את ימי התקופה האמצעית, תקופת ימי השמד והמבוכות, תקופת ימי שכחת התורה, לימי התיסדות התורה, ימי הבנותה, ימי הפרחתה, והוא רק הכחשת כל מעשי דברי הימים, הכחשת דברים ידועים ומפורסמים אשר כתבו והסכימו גם הם עצמם.
עד כי גם שמעון השני אשר עליו תלו שלטניהם לאמר שזה הוא שמעון הצדיק האמור במשנת מס׳ אבות, וכי הוא הנהו אצלם הדור הראשון לכל הדברים אשר בדו מלבם, ויוסי בן יועזר הנהו לדבריהם הדור השני הבא אחריו, הנה שמעון זה כבר ימיו נופלים (ובפרט כפי מה שהגבילו הם זמנו) בעצם ימי האיתנים שכני ארץ ישראל, אנטיוכס הגדול מלך סוריא עם התלמיים מלכי מצרים, ואשר בנוגע למעמד ארץ יהודה בעת ההיא יאמר יאזעפוס אלטטי׳ XII, 3, 3:
״בימי אנטיוכס הגדול אשר משל באזיען הוכרחו היהודים לשאת ולסבול כל ידי עמל ותלאה גם בפאלעסטינא (ארץ יהודה) אשר נעשתה אז שממה, גם בחילת סוריא, ובהמלהמות אשר היו לו לאנטיוכס הגדול עם פטאלאמעאוס פהילאפאטאר, ועם בנו פטאלאמעאוס עפיפהאנעס הי׳ אסונם ושברם גדול מאד, גם בהמלחמות אשר נצח בהם אנטיוכס, גם בהמלחמות אשר גברו עליו מלכי מצרים הי׳ אסון היהודים שוה, ונדמו אז כאניה המטורפת בתוך ים סוער אשר אם ישוב הרוח מצפון ומים אחת הוא לה, והיא תתפוצץ לרסיסים."
וגם החכם ווייס בשכחו דרכו, וסוס רכבם מהשתלשלות התורה בימים האחרונים ככל אשר בדו מלבם יאמר (ח"א עמוד 99): ״אמנם גם בארץ ישראל נתעכבה לפרקים דרישת התורה בהליכתה וכו׳ גם המלחמה הכבדה אשר היתה בין אנטיוכס הגדול ובין תלמי השלישי והרביעי מלכי מצרים הביאה צרות רבות ורעות לישראל וכו׳ בעת ההיא הי׳ לראש הכהן הגדול שמעון בן חניו השני בן שמעון הצדיק הראשון."
וגם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד 55יאמר גם הוא "אולם משנת מאה ועשר ליוונים פסקו משך זמן מסוים שנות המנוחה וכו׳ ומן אז והלאה היא שנת קכ"ג החלו ימי המצוקות וכו׳.
ובשנת קל״ז כבר מלך אנטיוכס אפיפהאנעס, ומיד אחר זה כבר החלו המבוכות בארץ, ואחריהם כל תוקף השמדות, וכבר נתבאר לנו את אשר הי׳ בכל העת הזאת מאז והלאה.
הערה (ד): כטבע כל הדברים הלקוחים מן חאויר אשר כל אחד יעשח לו מהם סגנון כרצונו, כן עשו גם בהעיקר היותר גדול הזה. קראכמאל יכנה זח עצמו על דרכו "יסודי ההלכות" ופראנקעל יקרא זה על פי דרכו ״תקנות וגזירות״ כל אחד על פי הסגנון אשר חפץ ביקרו, ובעצמו של דבר אין שם דבר מזה וכל דבריהם יחד אינם כי אם דברי טעות אשר בדו מלבם.
