158
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה לקראת אלכסנדר והציל ירושלים וכו׳ ואלה הם חכמי תקנות אשר באו בשמות על הספר: שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן איש ירושלים יוחנן כהן גדול יהושע בן פרחיה נתאי הארבלי יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח שמעיה ואבטליון הלל ושמאי." ואם כי במקום הזה עוד ידבר על שמעון הצדיק על פי התלמוד ומגלת תענית וסדר עולם שהי׳ בתחלת ימי אלכסנדר, תחלת ימי היונים, הנה אחר זה עמוד 30יכול להטיל ספק גם בזה ויאמר:
"ובאמת לפי סידור יוסף הכהן בא אלכסנדר בימי ידוע אבי אביו של שמעון." (ולהלן שם מצא הדרך דוקא לפי דברי חז"ל לאחר את הכל עי׳ פ״ח).
והנה כי כן התקנות והגזירות ההם, או פירוש המצוות ההם, כפי אשר יכנם פעם כה ופעם כה, כל יסודי התורה והמצוה נבראו ונולדו בימי שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו והזוגות.
ולא נוכל לדעת איך לא שאלו ארחות עולם, ואיך לא שמו לב לחקור דברי ימינו.
כי הפכו הדברים לגמרי ויעשו מתקופת ימי שכחת התורה (לפי דבריהם בעצמם) ימי אורה של תורה, ימי הפרחתה וימי השתלשלותה.
כי באמת הנה הימים ההם הנם ימי תקופה של שכחת התורה.
כי בכל הימים ההם נתבטלו כל אהלי התורה בארץ ישראל, ולא לבד שלא היו אז חכמי הדור יושבים יחד ועטרותיהם בראשיהם ללמוד וללמד, ליסוד ולנטוע, כי אם שרוב הזמן לא מצאו גם מעמד לכף רגלם, עד שכפעם בפעם הוכרחו גם ראשי הדור עצמם לעזוב את הארץ.
וכל הימים ההם הנם ימי שכחת התורה, הימים אשר עליהם יאמר ריש לקיש במס׳ סוכה ד׳ כ׳ "חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה״. והרב פראנקעל עצמו בדברו מהלל בדרכי המשנה עמוד 38יאמר: "ועלה לארץ ישראל ויסד התורה בעת אשר נשתכחה שם (סוכה כ׳) ונראה שהכוונה על ימי הריבות והמלחמות בין הורקנוס ואריסטובלוס בני אלכסנדר ינאי עת קם העם איש נגד אחיו ונגד רעהו ונחרבו בתי המדרש ונתמעטה התורה כי מחוץ שכלה חרב ובבית אכלה אש המריבה.״
והנה יאמר בעצמו על הימים ההם כי נחרבו בתי המדרש ונתמעטה התורה הימים ימי שכחתה. אבל כל מי שיש לו ידיעה בדברי הימים ההם יודע כי בנוגע לתורה וחכמי הדור, אין ערך ודמיון כלל, בין הנעשה בימי הורקנוס ואריסטובלוס לבין המהומות לפני זה בימי אביהם אלכסנדר ינאי, המהומות והמבוכות אשר נגעו לחכמי התורה ביחוד, המהומות והמבוכות אשר באו על העם על ידי הצדוקים אשר היו אז לכל לראש, ואשר כפי דברי יאזעפוס אכלה חרב בעם גם שש שנים רצופים ותאכל מהם יותר מחמשים אלף נפש, וסגולת העם נצלבו בראש חוצות ירושלים, ואלפים ורבבות עזבו את ארץ יהודה ויתישבו בארצות אחרות, ואלפים ורבבות הושבו בבתי כלאים, ויצאו משם רק אחרי מות ינאי כאשר באה הממשלה תחת יד הפרושים בימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי, ככל אשר יבואר לנו במקומו, וגם בדברינו בחלק זה (צדוקים ובייתוסים פכ״ט ולהלן).
