עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/156

‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬

עו ‫‬‬‫‬‫ ‫ודברים פשוטים בולטים כאלה לא ראה, ולא שם לב לאשר בין עיניו, ויאמר על זה:

"וכל מעיין במשנה יודע שאין דרך המשנה כלל להביא מקראות שלמות‬ ‫ולפרשן."

ולא ראה שאין כאן מקראות שלמות ופירושן כי אם סידור המשנה, אשר‬ ‫במקום שהוא עצם המעשה עצמה דברו בלשון המקרא‪.‬‬

‫והרי הדבר להיפך שאלו שנתה שם המשנה מלשון המקרא, הי' עלינו לחקור‬ ‫זאת למצוא טעם על הדבר מדוע עזבה את לשון הכתוב‪.‬‬

‫עכשיו כשהדבר על מכונו וכמו שראוי להיות, הנה יאמר לנו הרב פראנקעל‬ ‫שמצא בזה תמהון גדול‪.‬‬

‫וכל זה גרם להם שחשבו למותר לעיין בדבר, ולראות שיהי' לדבריהם איזה‬ ‫ענין, ויסתפקו בגבובי דברים מבלי לדעת פשטן של דברים, וענינם מה הוא‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫

פרק ד‪.‬‬

‫‬‬‫‬‫ ‫ונבוא אל השניה, בראיתו על זה ממס׳ סוטה ריש פרק משוח מלחמה, ‫והנה יאמר:‬

"וכן מצינו עוד פי׳ הפרשה והוא שנוי סוטה פ"ח מ"א מ״ב ודבר אל העם‬ ‫בלשון הקדש ואמר אליהם וכו׳ על אויביכם ולא על אחיכם, ודברו השוטרים וכו׳״‬ ‫אלה דבריו‪.‬‬ ‫ והדברים האלה יעברו כל חק‪.‬‬ ‫ הן הדבר ידוע כי כל ענין הכתובים שם, וכל ענין המצוה הזאת, כל דבר‬ ‫הפרשה וכל מה שצותה התורה בזה הוא רק זאת שיאמר הכהן ויגיד לפני העם‬ את הכתובים בלשונם‪.‬‬ ‫ ומה זה הי׳ יכול להיות במשנה על זה אם לא לשון הכתובים עצמם, ‫בהוספת השייך לזה מה שעליו להגיד‪.‬‬

‫והרי אך זה לבד הוא מצות התורה. ‬ ‫ואין ספק כי מפני שרוב אנשי המלחמה היו אנשים פשוטים, והקריאה‬ ‫באזני העם היתה צריכה להיות דוקא בלשון הקדש, והי׳ בזה גם דינים ופרטים‬ ‫רבים מי חוזר ומי הולך למלחמה, וכל זה הי׳ צריך שיבין כל איש שם בעת‬ ‫הקריאה, בודאי שהי׳ על זה נוסח מתוקן לכל פרטיו, למען ישמע העם וידע‬ ‫ויבין דרכו‪.‬‬

‫וזה הוא שבא שם במשנתינו לפנינו:

"‬משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקדש הי׳ מדבר שנאמר‬ (דברים כ׳) והי׳ כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה ודבר‬ ‫אל העם בלשון הקדש‪.‬״‬ ‫ ואחר זה בא במשנה הנוסח המתוקן לזה אשר הי׳ נקרא בפני כל אנשי‬ ‫המלחמה למען ישמעו ולמען ילמדו וידעו. ‬ "ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם ולא‬ ‫על אחיכם, לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו‬‬ ‫‬‬‫‬‫