152
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה עליכם כמו שנאמר (ד״ה ב׳ כ״ה) ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם(א) אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות, אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסים, אל תחפזו מקול קרנות, אל תערצו מפני קול צוחות כי ד׳ אלקיכם ההולך עמכם. הם באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית מה הי׳ סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו, בני עמון באו בנצחונו של שובך מה הי׳ סופו לסוף נפל בחרב ונפלו עמו, ואתם אי אתם כן כי ד׳ אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו׳ זה מחנה הארון.
ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו אחד הבונה בית הבקר בית העצים בית האוצרות אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש ואהד שניתן לו במתנה.
ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל ואפי׳ מחמשת מינין אחד הנוטע ואחד המבריך וכו׳.
ומי האיש אשר ארש אשה וכו׳ אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואפי׳ שומרת יבם, ואפי׳ שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו.
כל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים.״
והרי כל זה הי׳ הכרח גמור לכלול בתוך דברי הקורא זה לפני אנשי המלחמה, שהרי כל זה נקרא לפניהם למען ידעו איך לעשות בשעה זו עצמה, וכמו שבא בסוף: ״כל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין."
ואיך חוזרין כל אלו אם לא נפרטו כולם בנוסח הקריאה, אבל כל זה נפרט שם מפורש בתוך הנוסח, "אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה וכו׳ אחד הבונה בית הבקר בית העצים וכו'".
וכל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין.
ומבואר מעצמו שכן נקרא לפני כל אנשי המלחמה דברי הכתובים וענינם ומי החוזר, אשר עליהם לדעת לשמור ולעשות בשעה ההיא, וכן נקבע זה במשנה בהיות זה עצם דין התורה, חיוב הקריאה הזאת, ככל דין פטור וחיוב בשאר דיני התורה.
ואמנם כן שהי׳ כל זה נוסח קבוע, וגם בחשמונאים א׳ ג׳ נ"ה נאמר שקראו אז כדין לפני המלחמה.
וגם בקריאה פשוטה שאינה הלכה למעשה בשעה זו גם שם נאמר בנחמיה ח׳ ז׳ ח׳ והלוים מבינים את העם לתורה והעם על עמדם ויקראו בספר תורת האלקים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא.
הערה (א): נראים הדברים כי על כן הכניסו בזה את כל לשון הכתובים בדברי הימים וענינם, למען עורר את אנשי המלחמה על טיבם הגדול של בני ישראל, ועל מעלתם הגבוה נגד העמים, ויחד עם זה גם עיקר הדבר לעורר בשעה כזו בקרבם את הרגש הלאומי מתוך מעלת האומה בכללה.