המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
עד תקנו תקנות וגזרו גזירות, ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של תורה. ובלתי ספק גם יסודתן בהררי קדש של ההלכה והוציאו דבר מתוך דבר בחכמה ובסברא אך לא נודע הדרך איך הגיעו לקבוע הלכה למעשה ולא נקראה ההלכה על שמם, מהטעם אשר בארנו למעלה בפרק א׳, וחכמי ההלכה הם דורות התנאים מתלמידי הלל ושמאי וכו׳" אלה דבריו.
ואין ספק שידע הרב פראנקעל עצמו כי דבריו הנם רק לבלבל בהם את הקורא, שהרי מה ענין "ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של תורה״ לתקנות וגזירות שענינם המורגל הוא עשית סייג לתורה, ומה ענין "ובלתי ספק גם יסודתן בהררי קדש של ההלכה והוציאו דבר מתוך דבר בחכמה ובסברא" לתקנות וגזירות.
ומה ענין לאמר על תקנות וגזירות "אך לא נודע הדרך איך הגיעו לקבוע הלכה למעשה, ולא נקראה ההלכה על שמם". ועליו הי' לאמר בדברים ברורים את אשר יחפוץ, והי׳ עליו לדבר דברו בשפה ברורה ולאמר "כי כל יסודי המשנה כולם אינם כי אם תקנות וגזירות, אשר תקנו וגזרו מעצמם, ולא הי׳ שם אצל בני ישראל לפני זה, לא תורה ולא מסורת כי אם שהכל נעשו מחדש ויהיו לתקנות וגזירות.
ואז הי׳ לדבריו ענין והיו הולכים אצלו על סדרם והי׳ לו להשמיע דבריו מפורש ולאמר בדברים ברורים.
כי להטעות את ישראל הראו לתקנותיהם וגזירותיהם פנים בחכמה וסברא, רק שאנחנו לא נדע הדרך איך עשו זה ואיך הגיעו לקבוע הלכה למעשה, ואיך נתגלגל אצלם הדבר בדרך משא ומתן של תורה, ואיך עשו יסודתן בהררי קדש.
ואמנם כי גם נס גדול נעשה לו להרב פראנקעל ואם כי במקום הזה איננו יודע היאך נתגלגל הדבר אצל הראשונים ההם, הנה במקום אחר לא לבד שהוא יודע כל זה כי אם שגם מצא זה מפורש במשנה שלפנינו שבדרך נס נשארו שם שלשה מקומות שהנם יוצאים מכלל כל סגנון דברי המשנה, ובדרך פלא נשאר בהם הסגנון של אנשי כנסת הגדולה המשונה לגמרי מסגנון המשנה כולה, ומזה הננו יודעים כבר את הכל.
ומשם הננו יודעים את כל דרכם של הראשונים, ואיך הוציאו התקנות והגזירות ההן ואיך עשו אותם יסודתן בהררי קודש.
ובדרכי המשנה עמוד 5יאמר:
"וכאשר נעבור "בעיון" על פני ים המשנה נמצא איזה משניות משונות מאד מחברותיהן, כי לא נשנו בסגנון המדרש, וגם לא בסגנון ההלכה, כי אם בדרך הפירוש, והמשניות האלו נראין ישנות מאד ויצאו מפי הסופרים, והן "מגידות הדרך אשר דרכו בה" עי׳ נגעים פי״ב מ"ה עד סוף הפרק .במשנה ה׳ מתחיל כיצד ראיית הבית ובא אשר לו הבית וכו׳ ואפי׳ תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור וכו׳ והוא הפירוש לדברי המקרא כנגע נראה לי וכו׳ .משנה ו׳ אינו הולך לתוך ביתו ומסגיר וכו׳ והסגיר את הבית שבעת ימים וכו׳ וראה אם פשה וצוה הכהן וכו' הן דברי המקרא, אינו נוטל אבנים מצד זה ומביא לצד זה וכו' הוא הפירוש. משנה ז׳ בא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית כו׳ הוא לשון המקרא "וכל מעיין במשנה יודע שאין דרך המשנה כלל להביא מקראות שלמות ולפרשן"