146
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
פרק ב. ואמנם כן כי טרם אשר נוכל לברר כל יסודי הדברים עלינו להרים מכשול מדרך החקירה, ולהסיר משם כל אבני נגף וכל צורי מכשול אשר הונחו בחזקת היד לחסום דרך החקירה והבירור. אם בדברי ימינו בכלל השתדלו חוקרי אשכנז לעבר צורתם, להקטין ערכם, ולהפכם לתהו ובהו, אם בחיי העם בכלל, השתדלו להראותם מתוך מראה בלהות, צורה מטושטשת, וגוף צנום ודל קצוץ יד ורגל, איך לא יעשו כן בנוגע לרוח העם.
ואם בכלל חשבו להם לחכמה להפוך בלהות על חיי אבותינו מהימים הראשונים עד סוף ימי הגאונים, בשכחם כל פעם דבר כל חקירה, וישימו נגד עיניהם רק חשבונות של מצוה, וישימו השתדלותם רק זאת לבוא אל המטרה הגבוהה לאמר יחד עם חוקרי העמים כי אין תורה לישראל.
הנה בבואם לעיקר הדבר לדבר על תורת ישראל, ועל המשנה, איך הי׳ אפשר להם לעשות אחרת.
ועל כן לא יפלא עוד כל מאומה, ולא נתפלא לראות כי גם אלה מהם אשר כתבו על זה ספרים שלמים, הנה יש שם כל מה שהפה יכול לדבר רק לא דרכי המשנה.
והרב פראנקעל בדרכי המשנה, בעזבו שם לגמרי את דרך החקירה, בא ובדא מלבו יסודות כחפץ לבו ועליהם יסד את כל דבריו. ויאמר שם כי אנשי כנסת הגדולה נעשו לדורשי דרשות, מה שהוא לגמרי נגד דברים חיים ועומדים, ככל אשר נראה לפנינו ויתבאר באין ספק כלל.
ויבדא מלבו יסוד שני כי תלמידי הלל ושמאי הם הנם חכמי ההלכה הראשונים, ומהם ותלמידיהם הותחלו הלכות בישראל, אשר ר׳ עקיבא הי׳ הראשון להתחיל לעשות מהם איזה סדר משנה.
מה שבאמת לא היו אפי׳ חכמי ההלכה האחרונים ומכל תקופת התנאים כולם יחד אין שם דבר מיסודי התורה, ככל אשר יבורר לפנינו בדברים חיים המעידים על עצמן. ואמנם כן כי כל הדברים אשר נאמרו בכל זה בקולי קולות, הנם רחוקים כל כך מחקירת המשנה, עד שיותר טוב הי׳ לברר הדבר כמו שהוא ולבלי לגעת כלל בהדברים ההם, אשר נאמרו ונשנו, מבלי חקירה של כלום.
אבל כי תחת לחקור מתוך ראיות של דברים ברורים גבבו להם החלטות וינהגו את קולמסם כאלו ידברו מתוך חקירה שלמה אי אפשר מבלי לדבר בקצרה על יסודי דבריהם, למען אשר יהי׳ אפשר אחר זה לדבר דברים ברורים מתוך חקירה חפשית אשר דבר אין לה כי אם עם הדברים עצמם.
פרק ג.
ובדרכי המשנה עמוד 27יאמר הרב פראנקעל: "דורות חכמי המשנה והברייתא נחלקים בכלל לחכמי מתקני תקנות וגוזרי גזירות ולחכמי ההלכה. חכמי התקנות הם הדורות הראשונים עד הלל ושמאי אשר
