124
הלל הבבלי ובבל בכלל
אנילעוס על חוקי התורה ויבואו אנשיהם בהמון כולם יחד אל אסינעוס הבכור, ויצעקו לפניו עד מתי תראה ברעה הזאת, ועד מתי תראה און ולא תתבונן, הלא נאסף כולנו בחטאת אחיך וזדונו, אבל אסינעוס ידע היטב כי אחיו לא ישמע לו ועל כן החשה ולא ענה אותם דבר. אבל שרי ביתם לא הרפו ממנו ויום יום חזקו דבריהם על אסינעוס, ויבואו אליו בהמון ויצעקו חמס על הנבלה הזאת, אז הוכרח אסינעוס לדבר עם אחיו קשות וידרוש ממנו כי יגרש מעל פניו את האשה הזאת, וכי ישיב אותה אל בית אביה. אבל אנילעוס לא שמע לקולו, ויהי כי חזקו דברי אסינעוס על אחיו ותשם האשה רעל בכוס אסינעוס וימות.
עם מות אסינעוס עלתה כל מעשי האחים בתהו, וכל הבנין הגדול אשר בנו נהרס ויהי אנילעוס עוד הפעם ראש לשודדים וישם פניו לבוז את אוצרות מיטראדאטעס חתן מלך הפרתים, ואנשי אנילעוס שמרו צעדיו, ובנסעו מביתו התנפלו אנילעוס ואנשיו על היכלו, ויבוזו את כל אוצרותיו ויביאו עמהם שלל רב, כסף וזהב ומקנה בקר וצאן לרוב מאד.
בהודע זה למיטראדאטעס אסף את חילו ויחן באחד הכפרים ביום הששי ,ויחכה כי ביום השבת כאשר אנילעוס ואנשיו ישבתו שבתם יתנפל עליהם פתאום, אבל הדבר נודע לאנילעוס ויקדם פניו ויכרעהו, ונם מיטראדאטעס עצמו נפל שבי בידו. מרי הנפש אשר במחנה אנילעוס רצו להמיתו, אבל אנילעוס מנעם מזה, באמרו כי אז יהי' להם מלחמה עם המלך עצמו בהיותו חתנו, לא כן אם ישלח אותו חפשי לנפשו.
מוטראדאטעס שמח כי היתה לו נפשו לשלל, ולא רצה להוסיף להלחם עם אנילעוס, אבל אשתו בת מלך הפרתים הציקה לו מאד לבלי לשאת חרפה ולהלחם שנית, אז אסף מיטראדאטעס מחנה גדולה מאד להלחם עם אנילעוס ולהכחידו מן הארץ.
ואנילעוס בפחזותו וגובה רוחו לא חכה עד אשר יבוא מיטראדאטעס אליו ולנהל רק מלחמת מגן, כי אם מהר ויסיע את חילו לצאת למלחמה לקראת מיטראדאטעס, בדרך אזל המים מכליהם, ובהיותם עיפים ויגעים התנפל מיטראדאטעס עליהם ויעש מהם כלה, ורק פלטים יכלו להציל עצמם, בתוך אלה הי' גם אנילעוס עצמו, ויסתתרו יחד בסבכי היער.
לא ארכו הימים ויתלקטו אל אנילעוס עוד הפעם אנשים ריקים ופוחזים ויהיו אחריו, אבל כל אלה לא היו יודעי דבר מלחמה, כי אם רק אספסוף מבני עולה, ועמהם התנפל כפעם בפעם על כל הכפרים מסביב לשלול שלל ולבוז בז, ויעש בהם שמות נוראות.
הבבליים, וגם ראשי הצבא לא מצאו עצה נגדו, ועל כן שלחו דבריהם אל היהודים בנהרדעא (ס') לבקש להסיר מהם את הנגע הזה, אבל אנילעוס ואנשיו לא שמעו גם בקול ראשי חיהודים בנהרדעא, אז שמו הבבליים אל הערמה פניהם, וישלחו מלאכי שלום אל אנילעוס והוא קבלם בשמחה, אבל בהיותם עמו התבוננו על כל המקומות אשר התבצרו שם, ועל כל המחבואים, ובשובם חלצו צבאותיהם,
הערה (ס'): כבר נתבאר כי נהרדעא הי' עיר המושב הראשי ממעוז היהודים לעצמם, אשר בכל ההנהגה הפנימית התנהגו שם רק על פי היהודים והם עצמם חזקו להם העיר ויעשו אותה לעיר מבצר, והכל הי' שם תחת ידם, ועוד נראה זה גם לפנינו.
