הלל הבבלי ובבל בכלל
סב
התרפו במלאכתם ועל כן ענשם רבם ויסרם קשה והם ברחו מפניו, וישימו משכנם בהמקום אשר נהר פרת תחולק לשנים, ואשר שם קשה להשיגם, ויאספו אליהם כל מר ומצוק מנערים אשר כגילם ויבצרו יהד את מקומם, ויתנו חתיתם על הרועים אשר רבצו את עדריהם סביב להם ויכריחום למלאות כל מחסורם, ותחת זה היו הם עליהם לסתרה, מגוזלים וחומסים, וכאשר לא הי׳ חסר להם דבר נתרבו הנופלים אליהם, ומיום ליום רבו מספרם, עד כי בא שמע שני האחים האלה גם עד מלך הפרתים. אז הצביא השר המצביא את ההיל בבבל, ויבוא עליהם פתאום ויקיפם לילה מכל עברים, ובהיות היום ההוא יום השבת חשב כי אסור להם להגן על נפשם, ועל כן הי' בטוח כי באפס יד יוליך כולם בשביה, אבל טעה בחשבונו והאחים מהרו וישתרעו עליו, ויחרידו את כל מחנהו, הרבה המיתו ויפלו תחת חרב, והנשארים נסו בלי סדרים.
כאשר נשמע כל זה אל המלך השתומם על גבורתם, וישלח אליהם מלאכים כי יבואו אליו לכרות עמו ברית שלום, אבל שני האחים נועצו כי האחד ישאר בראש המחנה והשני לבדו ילך אל המלך, וילך אנילעוס הצעיר, המלך קבלו באהבה והראה לו עוז ידידות, ויאמר לו כי בכל לבבו יחפוץ לכרות אתם ברית שלום, וכי יקוה מהם עזרה נגד המורדים מהעמים היושבים שם במקומותיהם, ובדבריו פעל על לב אנילעוס כי יטה את לבב אסינעוס אחיו כי יבוא אליו גם הוא, וכן עשו ויבואו גם שניהם אל המלך ארטבן השני מלך הפרתים, והוא קבלם בכל אותות אהבה וישתומם על הרוח הכביר אשר לאסינעוס הבכור, ואחרי אשר ישבו ימים אחדים בבית המלך שלחם עם מתנות רבות לכסף ולזהב, וישם אותם לפקידים ראשים בכל ארץ בבל בנוגע להגן על המדינה מאויבי המלך.
ועל ידי זה היו האחים האלה פתאום לשרי המדינה הבאים בכח המלך, ועומדים בראש החיל להגן על הארץ, והם לא שקרו באמונתם, ויעשו את דבר המלך, וכל מעשיהם היו בחכמה ודעת, ויבנו מבצרים חדשים, ויתקנו את הישנים, ואסינעוס הצליח מאד במעשיו וילך מחיל אל חיל, עד כי כל שרי המלך שם תוכו לרגליו, ויקח בידו גם את כל מוסרי הממשלה בבבל, והדבר ארך כן משך זמן של חמש עשרה שנה.
אבל גובה רוחם הוציאה אותם מעולמם, וירשו לעצמם לנטות מחוקי התורה ובימים ההם בא לשם אחד משרי המלך אשר היתה לו אשה יפה מאד, ולא ארכו הימים והאחים שמו עליו עלילות דברים כי אורב הוא להם ומבקש רעתם, ויקראו עליו מלהמה ויומת, ואת אשתו לקח לו אנילעוס הצעיר לו לאשה. אחדים מאנשי ביתם מהיהודים שמו לפניהם את מכשל עונם כי עבר אנילעוס את מצוות ד׳ וחוקי התורה ויקח לו אשה בת אל נכר, אבל אנילעוס לא שם לבו לדבריהם ואחד מהם אשר דבר עם אנילעוס רתת על עברו בשאט נפש על מצות ד׳, המיתו אנילעוס בחמתו.
ולא ארכו הימים ויודע כי האשה המבישה הזאת הביאה לבית אישה גם את עצביה אז רעמו פנים ויחליטו כי לא יוכלו לחשות עוד ולראות איך יעבור
הלל עצמו בלמדו לפני שמעיה ואבטליון התפרנס ממלאכתו כמו שהוא במס' יומא ד׳ ל״ה: וכן נהגו כולם אז, ובכל ימי המשנה והגמרא.
