122
הלל הבבלי ובבל בכלל
והחכם ווייס למטרה זו עצמה מצא בדברי רב שרירא ממש להיפך עד כי הי׳ אפשר לו לקרוא ולאמר: "ודי לנו בעדות הגאון הבבלי הזה לדעת ולהודיע (גלוי לכל העמים) כי לא לבד התורה "כי אם שגם מצב הדתי הי׳ משונה מן מצב הדתי אשר בארץ ישראל". ככל החלום אשר בדו מלבם מחסרון ידיעה כי אך בבית שני נתנה תורה לישראל, וכי גם זאת הנה עד ימי חורבן הבית השני לא ידעו את התורה והמצוה כי אם בירושלים אפס זולתה.
אבל מה נעשה להם לאלה שטעו לחשוב שחקירת חכמה היא הכחשתה, וחקירת דברי הימים הוא לקצות מהם יד ורגל לעבר צורתם, ולעקרם משרשם.
ודברי רב שרירא גאון אלה כבודם חקור דבר, והנם סוף של מאורע גדול מאד אשר הי׳ שם יותר משתי מאות שנה לפני בוא רב לשם, ויהי הוא למשובב נתיבות.
פרק כ"ח.
והמאורע הכולל הזה נשמר לנו בדברי יאזעפוס אלטטי׳ XVIII, 9, 1 וכל דבריו במקום הזה גם רחבים ומפורשים, ורק מפני כי דרכי חקירת דברי ימינו אבלות, ושעריה שוממים, ראו שם בדבריו רק איזה מעשה פרטית בשני אחים שהגיעו לגדולה עד שכבשם מלך פרס, ובתאר זה זכר הדבר בקצרה גם החכם גרעץ (ח"ג עמוד 371). אבל הוא דבר כולל הנוגע לכל דברי ימי יהודי בבל מאז ואילך.
ויאזעפוס יאריך בזה שם ותוכן דבריו הוא: "בימים ההם (בימי הקיסר קאיוס) קרה במעזאפאטאמיען וביחוד ליהודי בבל אסון גדול (היינו שסוף הדבר הי׳ בימי הקיזר קאיוס) אשר אין דוגמתו ויהי שם הרג רב מאד אשר בספרי דברי הימים לא נמצא כזאת, ולהבין הדברים הננו מוכרחים לספר את הדברים לפני זה והסבות אשר הביאו את האסון.
בבבל נמצאת עיר אחת גדולה מאד ומרובה באוכלסין נהרדעא היושבת ביופי נוף וכל המישור מסביב לה פוריה מאד. העיר הזאת יקיפה נהר פרת מכל עברים וגם חומה גבוהה חזקה לה מסביב, ועל כן לא תירא רע מכל אויב מבחוץ וכו׳ בעיר הזאת הניחו יהודי בבל את אוצר שקליהם בבטחם על עוז מבצרם וכו׳ בעיר נהרדעא הזאת היו שני אחים (יהודים) אסינעוס ואנילעוס, אביהם מת ואמם נתנה אותם לאומן במלאכת האריגה למען ילמדו אצלו את המלאכה הזאת כי בבבל לא יחשב זה לחרפה, ושם יעסקו בזה גם אנשים (נ"ט) האחים האלה
הערה (נ"ט): על הרוב עסקו אז בזה רק הנשים ועל כן יאמר יאזעפוס כי בבבל עסקו בזה גם אנשים.
ואמנם כי גם בארץ ישראל הי׳ זה כן גם אז ובמשנת עדיות פ״א מ״ג בא ״עד שבאו שגי גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו וכו׳".
והוא ענין דברי רש״י ז״ל במס' שבת ד' ט״ו (והוא מגמרא) במס׳ עדיות מפרש למה הוזכר שם אומנתם ושם מקומם לאמר שלא ימנע אדם עצמו מבית המדרש שאין לך אומנות פחותה מגרדי שאין מקימין ממנו לא כהן גדול ולא מלך כדאמרינן בקדושין ד׳ פ״ב. והערנו על זה לדעת כי גם תלמידי היותר גדולים בדורם כשמעיה ואבטליון עסקו בכל מלאכה, וגם
