הלל הבבלי ובבל בכלל
נט וגם הוא ירים על הנס את יראתם את ד' אשר הי' אז לדבר ידוע ומפורסם וגלוי לכל העמים עד כי על ידי זה בטח בהם למסור הכל לידם.
וגם עוד בזמן שלפני אנטיוכוס הגדול יאמר יאזעפוס שם XII, 3, 1:
"לא פחות מאשר כבד פטאלאמעאוס (מלך מצרים) את היהודים כבדו ועשו להם גם מלכי אזיען (אשר מלכו על בבל מדי ופרס) אשר היהודים גם נסעו עמהם במחנה למלחמה, סילייקוס ניקאטאר (אשר מלך שם מיד אחרי ימי אלכסנדר) נתן להם בכל ערי אזיען זכות אזרחים, וגם בעיר הממלכה באנטוכיא עצמה נתן להם כל הזכיות כולם באין מחסור דבר ככל אשר הי' שם להמוקדנים והגריכים, וכן נשאר שם הדבר גם עד היום(נ׳׳ו).״
וכל היהודים הבבליים ההם נפוצו גם באזיען הקטנה, וגם במצרים.
וכל אלה אף שמפורש עליהם גם בדברי אנטיוכוס הגדול, גם על ההולכים עם סילייקוס כי היו יראי ד' ושומרי תורה אבל הלא זה ודאי כי לא היו מאנשי הסגולה בבבל, עיקר ענינם הי׳ זרוע עם גבורה, ולתת חתיתם על העמים, ועל זה גם נמסרו להם המבצרים בימי אנטיוכוס הגדול, וכל צרכי מלחמה, ועל זה הלכו פניהם בקרב בימי סילייקוס.
ויהיו גבורי מלחמה ועזי נפש, וגם בניהם אחריהם היו רחוקים מאד מהתענג ורוך, ויוגדלו על פי דרכי אבותיהם, ועל כיוצא באנשים כאלה נאמר במשנה "ונפש היפה שורפה חיה".
וכמה הננו מבינים בזה את לשון המשנה במנחות ד' צ״ט שם "חל להיות בערב שבת שעיר של יום הכפורים נאכל לערב והבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתם יפה".
ומתוך הברייתא במס׳ יומא ד' ס"ו יוצא מפורש ככל מה שנתבאר שלא תלו קלקולם של אלכסנדריים באנשי בבל היושבים בבבל, כי אם שהכונה על הבבליים אשר ישבו באלכסנדריא.
שעל המשנה שם "וכבש היו עושין לו מפני הבבליים שהיו תולשין בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא" נאמר בברייתא שם:
"תנא מה שהי צפירא דין וחובי דרא סניאין". והדבר ידוע שלשון זה אינו סגנון לשון של ברייתא שהוא כלשון המשנה, ובהכרח שבברייתא בא הלשון הזה עצמו כפי מה שאמרו על זה הבבליים ברצונם הם.
ומבואר הדבר כי דברי ר' יוסי "אלכסנדריים היו" היינו הבבליים האלה היו בבליים אשר אבותיהם קבעו מקומם באלכסנדריא של מצרים, והם לא עזבו לשונם ודברו כן גם באלכסנדריא של מצרים.
הערה (נ׳׳ו): והדבר הזה כי עבדו יהודי בבל בחיל המלכים אשר משלו שם הי' כן גם בימי האמוראים ועי׳ במס' סנהדרין ד' ס"ז שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון הקדש אמרתי לו זו מנין לך אמר לי עמד לי לחיילות של פרס נשכרתי ובין גינזי פרס מצאתיה וכו'.
וגם בחיל קבד מלך פרס במלחמתו עם בילזאר שר צבא ביזאנץ נלחמו הרבה אנשי חיל יהודים עוד אשר שר הצבא הפרסי בקש מבילזאר איש ריבו לשבת מריב ולהשבית מלחמה כל ימי הפסח (עי׳ ח"ג עמוד .(43 וכל אלה מבואר כי שמרו תורה ומצוה, ועוד נשוב לכל זה לפנינו.
