הלל הבבלי ובבל בכלל
נח אבל אין זה סתירה כלל, וממש כן יש לנו שני הדברים יחד במשנתינו.
ובמשנה מנחות ד׳ צ״ט: נאמר חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב חל להיות בערב שבת שעיר של יום הכפורים נאכל לערב והבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתם יפה.
ובגמרא שם (ק׳) נאמר על זה:
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם ומתוך ששונאין את הבבליים קורין אותן על שם בבליים תניא נמי הכי ר' יוסי אומר לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם ומתוך ששונאין את הבבליים קורין אותן על שם בבליים. אמר לו ר׳ יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי.
וכן יש לנו משנה אחרת כיוצא בזה יומא ד ס״ו.
וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא.
ונם שם בא על זה בגמרא: אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו ומתוך ששונאין וכו׳ תניא נמי הכי ר׳ יוסי אומר לא בבליים היו ובו׳ אמר לו ר׳ יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי.
ורש׳י ז״ל במנחות שם כתב "מתוך ששונאין חכמי ארץ ישראל את הבבליים קורין את חאלכסנדריים שעושים מנהג רעבתנות על שם הבבליים״. וכבודו של רבינו הגדול במקומו מונח, אבל מי יתן, והיינו יודעים פירוש לדברים האלה, מדוע ישנאו חכמי ארץ ישראל את הבבליים ויאריכו את האלכסנדריים.
והלא הדבר להיפך כי כשאמר ר' יוסי לא בבליים היו כי אם אלכסנדריים אמר לו ר׳ יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי. ואיך אפשר לעלות על הדעת כי המשנה תכנס בדברים מכוערים כאלה שמפני שנמצאו איזה אנשים אשר שנאו את הבבליים שנאת חנם וישימו עליהם את עון האלכסנדריים, תלך אחריהם המשנה הנקבעת לדורות עולם. והרי ר׳ יהודה אמר תנוח דעתך שמחת את דעתי ורבי כבר הי׳ אחרי ר׳ יוסי ור׳ יהודה ואיך עשה הוא כזאת, ואיזה טעם הי׳ לו, והלא אבותיו מבבל היו.
והרי אין ספק שגם בבליים רבים היו שם גם הם בין הכהנים במקדש, ולא עשו כן כמו שמפורש בדברי ר׳ יוסי שלא עשו זה הבבליים כי אם האלכסנדריים, ואיך תקבע זה המשנה ותהפוך הדבר על ראש הבבליים אשר לא עלה על דעתם לעשות כן.
אבל כל הדברים פשוטים, ועל מקומם ועל ענינם, וילמדו אותנו פרק חדש בדברי ימי ישראל.
וכן הוא כמו שהוא במשנתינו וחס ושלום לא כינו שם לאנשים צדיקים, ולא תהא כזאת בישראל כי חכמי ארץ ישראל שנאו את חלק גדול מהאומה שנאת חנם עד להוציא עליהם שם רע ולתלות בהם מה שלא עשו.
ולשון המשנה "בבליים״ כן הוא, אבל כפירושו של ר׳ יוסי שאין הכונה כי אם לבבליים עזי נפש אשר התישבו באלכסנדרייא של מצרים. ומתוך ששונאין האלכסנדריים את יהודי בבל אשר התישבו בתוכם, כי גם אל כל המקום אשר באו לשם יהודי בבל לא עזבו דרכם, ולשונם ויהיו ניכרים
