114
הלל הבבלי ובבל בכלל ושכח תבל ומלואה, וחשב זמן מאה ושמונים שנה לפני החורבן לימי קדומים, ושכח כי הנה מאה וארבעים שנה לפני החורבן כבר עלה הלל מבבל לשאול ספיקותיו לפני שמעיה ואבטליון, וכבר הי׳ אז חכם גדול בעוד היותו בבבל, ממה שלמד שם "ודרש והסכים ועלה וקבל הלכה״.
וזמן רבותיו של הלל בבבל, הוא זמן הזה עצמו, זמן החיתום אשר בדו מלבם, מתוך חסרון חקירת דברי ימינו.
ואם הי׳ להלל הזקן תפילין מאבי אמו, אף כי הי׳ לו תנ״ך מאבי אביו או אמו, הקודמים עוד לזמן החיתום הזה ,אשר מהשתדלותם להכחיש את עצמינו בדו להם מלבם, ויכתבו בסגנונים שונים להונות את בני ישראל מנחלתם.
ואין אנו צריכים לא לאבי אביו ולא לאבי אמו של הלל, ודי לנו בכל הקהל הגדול מריבי רבבות בני ישראל וערים גדולות ובצורות בכל סדרי קהלות ישראל בבבל שומרי תורה ומצוה בכל דקדוקיהם, אשר היתה תורת ד׳ אתם.
גם בימים האחרונים בארץ ישראל בימי ר׳ מנא ור׳ יוסי בי ר׳ בון נשרפו כל מועדי אל בארץ על ידי גאללוס ואורסיצינוס עד שבני גליל (עיקר המושב אז) שלחו שאלותיהם אם מותר להם לקרות בחומשין בצבור כי לא הי׳ להם ספרי תורה (עי' ח״ב עמוד 371) ובכל זה לא הי׳ נדרש אז לשבת לעשות חתימה חדשה לכתבי הקדש.
וכבר אמרנו שאין ענין דברינו במקום הזה לדבר בנוגע לחתימת כתבי הקדש אשד הנהו ענין גדול מאד, וידובר עליו בחלקי הספר הקודמין לכל פרטיו.
כל דברינו במקום הזה הוא בנוגע לדברי ימינו ולמעמד האומה, אשר שלחה נטישותיה בימי הבית השני ולברר כי דברי ימינו בימים הקדומים ההם אינם דבר יושבי ירושלים ועריה מסביב כי אם דבר האומה בכללה, אשר בכל ימי הבית השני הי׳ ראשם ורובם בגולה בכל סדרי חיי הקהלות בתורה שלמה, וכל דקדוקי מצוה כל חיי ישראל בכל פרטיהם, ומאת ד׳ היתה נסיבה לקדם פני ימי הרעה אשר מצאו את עמנו בארץ ישראל בכל ימי הבית השני, מאז באו תחת היוונים עד חורבן הבית.
פרק כ"ו.
הכהן הגדול בימי הורדוס והבבליים בכלל.
בדברי יאזעפוס אלטטי׳ XV, 2, 4יש לנו דברים בנוגע להכהן הגדול אשר העמיד הורדוס מיד בראשית ימי ממשלתו, אשר אף שאין דבריו מדוקדקים אבל מפני שהדברים נוגעים לפרשת דברי ימינו, ולהבבליים בפרט, עלינו לבאר הדברים ולהעמידם על מה שהם.
יאזעפוס יאמר שם "בין יתר הדברים אשר פקח עליהם הורדוס את עיניו הי׳ גם זאת לבלי יהי׳ הכהן הגדול איש מאצילי העם כי על כן קרא לו מבבל איש בלי שם, ושמו חנמאל ויתן לו את המשרה הזאת". והדבר ידוע כי במשנה במס׳ פרה פרק ג׳ משנה ה׳ נקרא חנמאל המצרי.
