הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה
ד
וזהר להמשקיף מבחוץ, כי בנוגע לזה היתה ממשלה גדולה וכבירה וכחה עמה בעוז. גבולות ממשלת יהודה הגיעו בימי הורדוס ורחבו ונסבו הרבה יותר מאשר הגיעו בהימים היותר טובים של החשמונאים .הארצות אשר (יוחנן הורקנוס) אריסטובלוס הראשון ואלכסנדר ינאי לחמו שנים רבות ולא הצליחו לספחן כולן אל ארץ יהודה(ד) כעבר הירדן והר חרמון נפלו לה לחבל בימי הורדוס בשלום על ידי קולמסו של הקיסר רק כי מתנות אין להם החן כדבר הבא על ידי עבודה ועמל, ערי יהודה נשאו ראשן בהוד תפארתן והנה נבנו מחדש בכל טוב טעם אדרכלי היונים אבל כי הי׳ זה יותר להוד והדר ממשלת רומא ומשפחת הורדוס מאשר לעם יהודה, במבואות הים שטו האניות על יד החוף בקיסרין, אף כי לא העשירו את־חיל עם יהודה, בית המקדש נשקף בהוד תפארתו כהמקדש בימי שלמה בן דוד, רק כי הכהנים הוכרחו להקריב קרבנות בעד אלה אשר שנאו אותם בלבבם. הארץ נראתה אז לממלכה חפשית כי מוסרות רומא לא נראו כלל למראה עין, כל ההוד והתפארת הזאת מממשלת יהודה עברה ובטלה במות האיש אשר ידע לכוננה, כי על כן היתה רק למראה עין, ובמות מחזיקה ומעודדה בא הריסותה ותשבר לרסיסים."
ולא נוכל לדעת על פי כל הדברים האלה מדוע היתה ממשלת הורדוס לרעת עם יהודה, ומדוע הי׳ כל זה רק למראה עין.
הן "גבולות ארין יהודה רחבו ונסבו הרבה יותר מאשר הגיעו בהימים היותר טובים של החשמונאים" ודברים כאלה אינם רק למראה עין כי אם מעשים גדולים וכבירים במדינה, אשר חובת ראשי העם הי׳ להבין טיב הדבר וללכת אחוזי יד עם מטיבם ומעודדם, למען אשר גם במות המחזיק והמעודד ישאר המעמד הגדול והטוב הזה, ולא ישבר לרסיסים.
והחכם גרעץ יבאר לו זה "כי מתנות חנם אינם חביבים כדברים אשר הושגו על ידי עבודה ועמל״ ודברים כאלה מקומם בדברי מליצה ושיר ודבר אין להם בדברי ימי עולם וחקירת המעשים וענינם. וערי יהודה אשר "נשאו ראש בהוד תפארתן, והנה נבנו מחדש בכל טוב טעם אדרכלי היונים הלא עמדו ונבנו ונשאו ראש בכל” הדר תפארת לרום תפארת היהודים וטובתם.
ואם כי החכם גרעץ יוסיף על זה "כי הי׳ זה יותר להוד והדר ממשלת
רומא ומשפחת הורדוס מאשר לעם יהודה" הנה מעולם לא שמענו כי דברים
כאלה דורשים כונה לשמה, העיקר הוא את אשר ערי יהודה וישראל נשאו ראש בכל פאר והדר.
ואם הוכרחו הכהנים להקריב קרבנות בעד שלום המלכות, הדבר ידוע שהי׳
זה נהוג כן מראשית ימי הבית השני וכבר נאמר זה בספר עזרא בנוגע למלכי פרס.
הערה (ד): גם זה טעות הוא לפי שגם להיפך נמצאו הרבה כרכים אשר היו בידי היהודים בימי אלכסנדר ינאי, ופאמפיוס וגאבינוס לקחום מעל ארץ יהודה, והדבר נשאר כן גם אחר זה בימי הורדוס. ועי' זה בפרט בדברי שירער ח״ב 83 ושם 110.