הלל הבבלי ובבל בכלל
נא אז מכל תורה, שהרי אחרי זה כאשר מל עצמו איזיטיס ונתגייר שלח את בניו לירושלים ללמוד אף שבבל קרובה יותר. ואנחנו היינו מיעצים להחכם ווייס להביא מזה עוד ראי׳ גדולה כי גם בעיר אשר שם הי׳ עוד ניר לישראל לדבריהם, בירושלים עצמה, לא היו בעת ההיא בני תורה ומלמדים אשר היו חפצים ללכת אל המלך ולשבת בהיכלו ללמוד עם בניו, שאם לא כן מדוע שלח את בניו לירושלים והלא בנקל הי׳ יכול המלך להביא לו מלמדים עבור בניו.
והאם יש קץ לדברי רוח ואם יש תכלית לדרכי החקירה אשר בחרו להפך על ידם את חכמת ישראל לתהו ובהו.
הן הדבר מובן מעצמו כי המלך הזה אשר בא לחסות תחת דת היהודים, וקבל עליו את תורת ישראל בכל לבבו, הלא הי׳ שואף אל לב האומה, ורצה לחנך בניו בתוככי ירושלים, וכי יראו את הדר המקדש, וכל קדשי בני ישראל על מכונם ובכל הדרם.
והילני המלכה אמו, אף שדבר לא הי׳ לה בבתי מדרשות ואהלי תורה, הלכה גם היא ותשב בירושלים שנים רבות, ורבים ממשפחת בית המלכות עזבו את ארצם והתישבו ביהודה וירושלים. ודברים פשוטים כאלה ידועים ומפורסמים לא הי׳ החכם ווייס יכול להבין, ויביאם לראיה להכחיש את עצמינו ולאמר "כי דרישת התורה בבבל אך מעטה היתה יורה לנו הענין המסופר מאיזיטיס מלך האדיאביני שנכנס עם אמו לדת היהודים ושלח את בניו לירושלים ללמוד תורה אף שבבל קרובה אליו". וכל זה גרם להם כי לא חקרו את דברי ימינו למען דעת את אשר הי׳ שם, כי אם למען הכחישם להרסם ולעקרם משרשם, ולמחות את רשומם.
ומה נאמר לדברי החכם ווייס על הלל "וילך לו ירושלימה לשמוע תורה מפי שמעיה ואבטליון מזה נראה כי בעת ההיא לא היו בבבל בתים לתורה.״
וכפי הנראה חשב החכם ווייס כי שמעיה ואבטליון היו מלמדי תינוקות בירושלים, ואחרי שהלל הלך מבבל ללמוד לפניהם מבואר הדבר כי לא היתה תורה בבבל.
אבל הלא שמעיה ואבטליון היו ראשי חכמי הדור, ראשי הסנהדרין הגדולה היחידה לכל ישראל, הסנהדרין הגדולה אשר הוקמה בכח התורה ונועדה לעמוד בראש חכמי התורה, ומה יכול להיות דבר יותר טבעי מהדבר הזה, אשר איש כהלל אשר בדור הבא הי׳ הוא ראש הדור אשר בודאי כבר הרגיש וידע את כחו הגדול, ויכין נפשו הגדולה לזה, מה יכול להיות דבר יותר טבעי, כי עלה לקבל תורה גם מראשי הסנהדרין הגדולה.
והאם לא ראה החכם ווייס כזאת וכזאת גם בימינו אלה בכל בתי החכמה, אשר כל איש אשר נשאו לבו ונוצר לגדולות ישתדל לשמש את גדולי ראשוני העוסקים בהחכמה ההיא במקומותם למושבותם.
וכתמהון הוא לראות עד כמה התרחקו מכל מבט ישר על הדברים כמו שהם עד שדוקא מענינו של הלל, ומענינו של חנניה מהמקומות אשר יתראה משם אורם ואמתם של בני בבל, משם ירצה להראות בעליל ושם הנם מקור ראיותיו כי היו בני בבל ריקים מכל תורה, ומפירי ברית.
