קמח שלא יאכל זר בשר קדשי הקדשים, שנאמר (שמות כט, לג): "וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם":
קמט שלא יאכל כהן בכורים קודם הנחה בעזרה, שנאמר (דברים יב, יז): "לֹא תוּכַל" וגו' "וּתְרוּמַת יָדֶךָ"; אלו הבכורים:
קנ שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפי' בירושלים עד שיפדה, שנאמר (דברים כו, יד): "[וְ]לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא":
קנא שלא לאכול מעשר שני באנינות, שנאמר (דברים כו, יד): "לֹא אָכַלְתִּי בְאוֹנִי מִמֶּנּוּ":
קנב שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה, שנאמר (דברים כו, יד): "וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת". וכל שהוא חוץ לצרכי הגוף החי, "נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת" אקרא בו:
קנג שלא לאכול הטבל; והטבל הוא הדבר שגידוליו מן הארץ החייבת בתרומה ובמעשרות, שלא הוציאו ממנו תרומת ה': שנאמר (ויקרא כב, טו): "וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה'", כלומר, דברים שהם עתידים להרים אותם לה', לא יעשו אותם חול ויאכלו אותם בטבלם:
קנד שלא להקדים תרומה לבכורים, ולא מעשר ראשון לתרומה, ולא מעשר שני לראשון, אלא מוציאן על הסדר: בכורים תחלה, ואח"כ תרומה גדולה, ואח"כ מעשר ראשון, ואח"כ מעשר שני; שנאמר (שמות כב, כח): "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר", כלומר לא תאחר דבר הראוי להקדימו:
קנה שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב, שנאמר (דברים כג, כב): "לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ":
קנו שלא לעלות לחג בלא קרבן, שנאמר (שמות כג, טו): "[וְ]לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם":
קנז שלא לעבור על דברים שאסר אדם על נפשו, שנאמר (במדבר ל, ג): "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ":
קנח שלא יקח כהן זונה, שנאמר (ויקרא כא, ז): "אִשָּׁה זוֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ":
קנט שלא יקח כהן חללה, שנאמר (ויקרא כא, ז): "וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ":
קס שלא יקח גרושה, שנאמר (ויקרא כא, ז): "וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ":
קסא שלא יקח כהן גדול אלמנה, שנאמר (ויקרא כא, יד): "אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח":
קסב שלא יבעול כהן גדול אלמנה, ואפילו בלא קידושין, מפני שמחללה, שנאמר (ויקרא כא, טו): "[וְ]לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ"; הרי הוא מוזהר שלא לחלל כשרה:
קסג שלא יכנס כהן למקדש פרוע ראש, שנאמר (ויקרא י, ו): "רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ":
קסד שלא יכנס כהן למקדש קרוע בגדים, שנאמר (ויקרא י, ו): "וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרוֹמוּ":
קסה שלא יצא כהן מן העזרה בשעת עבודה, שנאמר (ויקרא י, ז): "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד":
קסו שלא יטמא כהן הדיוט לשאר מתים, שנאמר (ויקרא כא, א): "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא":
קסז שלא יטמא כהן גדול ואפי' לקרוביו, שנאמר (ויקרא כא, יא): "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא":
קסח שלא יכנס כהן גדול עם מת [תחת תקרה], שנאמר (ויקרא כא, יא): "וְעַל כָּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבֹא"; כך למדו מפי השמועה, שהוא חייב בבל יבא וחייב בבל יטמא:
קסט שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ, שנאמר (דברים יח, ב): "וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ":
קע שלא יקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ, שנאמר (דברים יח, א): "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם ... חֵלֶק וְנַחֲלָה":
קעא שלא לעשות קרחה על מת, שנאמר (דברים יד, א): "[וְ]לֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת":
קעב שלא לאכול בהמה טמאה, שנאמר (ויקרא יא, ד): "אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה":
קעג שלא לאכול דג טמא, שנאמר (ויקרא יא, יא): "וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ":
קעד שלא לאכול עוף טמא, שנאמר (ויקרא יא, יג): "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף":
קעה שלא לאכול שרץ עוף, שנאמר (דברים יד, יט): "[וְ]כֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם":
קעו שלא לאכול שרץ הארץ, שנאמר (ויקרא יא, מא): "וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא":
קעז שלא לאכול רמש הארץ, שנאמר (ויקרא יא, מד): "וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ":
קעח שלא לאכול תולעת בפירות כשתצא לאויר, שנאמר (ויקרא יא, מב): "לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ":
קעט שלא לאכול שרץ המים, שנאמר (ויקרא יא, מג): "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ":
קפ שלא לאכול מתה, שנאמר (דברים יד, כא): "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵילָה":
קפא שלא לאכול טריפה, שנאמר (שמות כב, ל): "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ":
קפב שלא לאכול אבר מן החי, שנאמר (דברים יב, כג): "[וְ]לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר":
קפג שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר (בראשית לב, לג): "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה":
קפד שלא לאכול דם, שנאמר (ויקרא ג, יז): "וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ":
קפה שלא לאכול חֵלֶב, שנאמר (ויקרא ז, כג): "כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ":
קפו שלא לבשל בשר בחלב, שנאמר (שמות כג, יט): "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ":
קפז שלא לאכול בשר בחלב, שנאמר (שמות לד, כו): "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי" פעם שנייה; מפי השמועה למדו שהאחד לאיסור בישול והאחד לאיסור אכילה:
קפח שלא לאכול בשר שור הנסקל, שנאמר (שמות כא, כח): "וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ":
קפט שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח, שנאמר (ויקרא כג, יד): "וְלֶחֶם" וגו':
קצ שלא לאכול קלי מן החדש, שנאמר (ויקרא כג, יד): "וְקָלִי":
קצא שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה קודם הפסח, שנאמר (ויקרא כג, יד): "וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ":
קצב שלא לאכול ערלה עד שלש שנים, שנאמר (ויקרא יט, כג): "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל":
קצג שלא לאכול כלאי הכרם, שנאמר (דברים כב, ט): "פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם", הוא איסור אכילה:
קצד שלא לשתות יין נסך, שנאמר (דברים לב, לח): "אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם":
קצה שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא, שנאמר (דברים כא, כ): "בְּנֵנוּ זֶה ... זוֹלֵל וְסוֹבֵא":
קצו שלא לאכול ביום הצום, שנאמר (ויקרא כג, כט): "כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעוּנֶּה":
קצז שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר (שמות יג, ג): "[וְ]לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ":
קצח שלא לאכול תערובת חמץ, שנאמר (שמות יב, כ): "כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ":
קצט שלא לאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר, שנאמר (דברים טז, ג): "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ":
ר שלא יראה חמץ, שנאמר (שמות יג, ז): "[וְ]לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאוֹר":
רא שלא ימצא שאור, שנאמר (שמות יב, יט): "שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם":
רב שלא ישתה הנזיר יין, ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין, שנאמר (במדבר ו, ג): "וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים"; ואפילו החמיץ היין או דבר שנתערב בו היין, הרי זה אסור עליו, שנאמר: "(ו)חוֹמֶץ יַיִן וְחוֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה" (שם):
רג שלא יאכל ענבים לחים, שנאמר (במדבר ו, ג): "וַעֲנָבִים לַחִים":
רד שלא יאכל ענבים יבשים, שנאמר (במדבר ו, ג): "וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל":
רה שלא יאכל חרצנים, שנאמר (במדבר ו, ד): "מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל":
רו שלא יאכל זגים, שנאמר (במדבר ו, ד): "וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל":
רז שלא יטמא הנזיר למת, שנאמר (במדבר ו, ז): "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ ... לֹא יִטַּמָּא":
רח שלא יכנס באהל המת, שנאמר (במדבר ו, ו): "עַל (כל נפשות) [נֶפֶשׁ] מֵת לֹא יָבֹא":
רט שלא יגלח הנזיר, שנאמר (במדבר ו, ה): "תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל ראשׁוֹ":
רי שלא לקצור כל השדה, שנאמר (ויקרא יט, ט): "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצוֹר":
ריא שלא ללקוט השבלים הנופלים בשעת קצירה, שנאמר (ויקרא יט, ט): "וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט":
ריב שלא לבצור עוללות הכרם, שנאמר (ויקרא יט, י): "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל":
ריג שלא ללקוט פרט הכרם, שנאמר (ויקרא יט, י): "וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט":
ריד שלא ליקח עומר השכחה, שנאמר (דברים כד, יט): "לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ"; וכן בכל האילנות יש שכחה, שנאמר (דברים כד, כ): "לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ":
רטו שלא לזרוע כלאי זרעים, שנאמר (ויקרא יט, יט): "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם":
רטז שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם, שנאמר (דברים כב, ט): "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם":
ריז שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו, שנאמר (ויקרא יט, יט): "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם":
ריח שלא יעשה מלאכה בשני מיני בהמה כאחד, שנא' (דברים כב, י): "לֹא תַחֲרושׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו":
ריט שלא יחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית, שנאמר (דברים כה, ד): "לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ":
רכ שלא לעבוד אדמה בשביעית, שנאמר (ויקרא כה, ד): "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע":
רכא שלא לעבוד אילן בשביעית, שנאמר (ויקרא כה, ד): "וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר":
רכב שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים, שנאמר (ויקרא כה, ה): "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר":
רכג שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בכל השנה, שנאמר (ויקרא כה, ה): "וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶיךָ לֹא תִבְצוֹר":
רכד שלא לעבוד בשנת יובל בין אדמה בין אילן, שנאמר בה (ויקרא כה, יא): "לֹא תִזְרָעוּ":
רכה שלא לקצור ספיחי יובל כשאר השנים, שנאמר בו (ויקרא כה, יא): "[וְ]לֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ":
רכו שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר שנים, שנא' בו (ויקרא כה, יא): "וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִירֶיהָ":
רכז שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות, שנאמר (ויקרא כה, כג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתוּת":
רכח שלא לשנות מגרשי הלוים ושדותיהם, שנאמר (ויקרא כה, לד): "וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם", מפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא ישתנה:
רכט שלא לעזוב את הלוים, שנאמר (דברים יב, יט): "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזוֹב אֶת הַלֵּוִי", אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחים אותם בהן בכל רגל:
רל שלא יתבע הלואה שעברה עליה שביעית, שנאמר (דברים טו, ב): "לֹא יִגּוֹשׂ אֶת רֵעֵהוּ":
רלא שלא ימנע להלוות לעני מפני השמטה, שנא' (דברים טו, ט): "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר", זה הכלל - כל מקום שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא מצות לא תעשה:
רלב שלא ימנע מלהלוות לעני ומליתן לו מה שהוא צריך, שנאמר (דברים טו, ז): "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ"; נמצא הנותן צדקה עושה מצות עשה, והמעלים עיניו מן הצדקה יותר על שבטל עשה עובר על לא תעשה:
רלג שלא לשלח עבד עברי ריקם כשיצא חפשי, שנאמר (דברים טו, יג): "לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם":
רלד שלא יתבע העני בחובו כשידע שהוא עני, ולא יצר לו, שנאמר (שמות כב, כד): "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנושֶׁה":
רלה שלא להלוות ברבית לישראל, שנאמר (ויקרא כה, לז): "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ":
רלו שלא ללוות ברבית, שנאמר (דברים כג, כ): "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ", מפי השמועה למדו, שזו אזהרה ללוה שלא ישיך למלוה:
רלז שלא להשית יד בין לוה למלוה ברבית, לא להיות ערב, ולא להיות עד, ולא לכתוב שטר ביניהם, שנאמר (שמות כב, כד): "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ":
רלח שלא לאחר פעולת שכיר, שנאמר (ויקרא יט, יג): "לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ":
רלט שלא ימשכן בעל חובו בזרוע, שנאמר (דברים כד, י): "לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבוֹט עֲבוֹטוֹ":
רמ שלא למנוע העבוט מבעליו העני בשעה שהוא צריך לו, שנאמר (דברים כד, יב): "לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבוֹטוֹ"; כלומר, לא תשכב ועבוטו עמך, אלא השיבנו לו בלילה, הואיל והוא צריך לו בלילה:
רמא שלא למשכן האלמנה, שנאמר "וְלֹא תַחֲבוֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה" (דברים כד, יז):
רמב שלא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש, שנאמר (דברים כד, ו): "לֹא יַחֲבֹל רֵיחַיִם וָרָכֶב":
רמג שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר (שמות כ, יב): "לֹא תִגְנוֹב"; זה גונב נפשות:
רמד שלא לגנוב ממון, שנאמר (ויקרא יט, יא): "לֹא תִּגְנוֹבוּ"; זו גניבת ממון:
רמה שלא לגזול, שנאמר (ויקרא יט, יג): "[וְ]לֹא תִגְזוֹל":
רמו שלא להסיג גבול, שנאמר (דברים יט, יד): "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ":
רמז שלא לעשוק, שנאמר (ויקרא יט, יג): "לֹא תַעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ":
רמח שלא לכחש בממון חבירו, שנאמר (ויקרא יט, יא): "[וְ]לֹא תְכַחֲשׁוּ":
רמט שלא לישבע על כפירת ממון חבירו, שנאמר (ויקרא יט, יא): "[וְ]לֹא תְשַׁקְּרוּ"; כלומר, לא תשבעו לשקר בממון שיש לחבירך בידך:
רנ שלא יונה במקח וממכר, שנאמר (ויקרא כה, יד): "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו":
רנא שלא יונה בדברים, שנאמר "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה, יז); זו אונאת דברים:
רנב שלא להונות את הגר בדברים, שנאמר "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" (שמות כב, כ):
רנג שלא להונות את הגר במקח וממכר, שנאמר "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" (שמות כב, כ):
רנד שלא להחזיר עבד שברח לא"י לאדוניו שבחוצה לארץ, שנאמר "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו" (דברים כג, טז):
רנה שלא להונות עבד, שנאמר "עַמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר" וגו' (דברים כג, יז):
רנו שלא לענות יתום ואלמנה, שנאמר "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כב, כא):
רנז שלא לעבוד בעבד עברי עבודת עבד, שנאמר "לֹא תַעֲבוֹד בּוֹ עֲבוֹדַת עָבֶד" (ויקרא כה, לט):
רנח שלא למכור אותו ממכרת עבד, שנאמר "לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (ויקרא כה, מב):
רנט שלא לעבוד בעבד עברי בפרך, שנאמר "לֹא תִרְדֶּה בּוֹ בְּפָרֶךְ" (ויקרא כה, מג):
רס שלא להניח לעובד כוכבים לעבוד בעבד עברי הנמכר לו בפרך, שנאמר "לֹא יִרְדֶּנּוּ" (ויקרא כה, נג):
רסא שלא ימכור אמה עבריה לאחר, שנאמר "לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ" (שמות כא, ח):
