מז שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ" וגו':
מח שלא לכרות ברית לשבעה עממין, שנאמר (דברים ז, ב): "לֹא תִכְרוֹת לָהֶם בְּרִית":
מט שלא להחיות אדם משבעה עממים, שנאמר (דברים כ, טז): "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה":
נ שלא לחון עובדי כוכבים, שנאמר (דברים ז, ב): "[וְ]לֹא תְחָנֵּם":
נא שלא להושיב עובדי כוכבים בארצנו, שנאמר (שמות כג, לג): "לֹא יֵשְׁבוּ (בארצכם) [בְּאַרְצְךָ]":
נב שלא להתחתן בעובדי כוכבים, שנאמר (דברים ז, ג): "[וְ]לֹא תִתְחַתֵּן בָּם":
נג שלא ישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם, שנאמר (דברים כג, ד): "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'":
נד שלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד שלשה דורות, שנאמר (דברים כג, ח): "לֹא תְתַעֵב אֲדוֹמִי":
נה שלא להרחיק מצרי מן הקהל אלא עד שלשה דורות, שנאמר (דברים כג, ח): "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי":
נו שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בתחלה בשעת מלחמה כשאר עמים, שנאמר (דברים כג, ז): "לֹא תִדְרושׁ שְׁלוֹמָם וְטוֹבָתָם":
נז שלא להשחית אילני מאכל, וכן כל שיש בו השחתה אסור, שנאמר (דברים כ, יט): "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ":
נח שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם בשעת מלחמה, שנאמר (דברים ז, כא): "לֹא תַעֲרוֹץ מִפְּנֵיהֶם", (דברים ג, כב): "לֹא תִּירָאוּם":
השגת הראב"ד:
שלא ייראו וכו'. א"א הבטחה היא ואינה אזהרה:נט שלא נסיר מלבנו מעשה הרע שעשה לנו עמלק, שנאמר (דברים כה, יט): "לֹא תִּשְׁכָּח":
ס שאנו מוזהרין על ברכת השם, שנאמר (שמות כב, כז): "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל", ונאמר בעונש (ויקרא כד, טז): "וְנוֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת". וזה הכלל: כל שענש הכתוב עליו כרת או מיתת בית דין, הרי זו מצות לא תעשה - חוץ ממילה ופסח, שהן בכרת והן מצות עשה:
סא שלא לעבור על שבועת ביטוי, שנאמר "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר" (ויקרא יט, יב):
סב שלא ישבע לשוא, שנאמר "לֹא תִשָּׂא אֶת שָׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ, ו; דברים ה, י):
סג שלא לחלל את שם הקב"ה, שנאמר "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (ויקרא כב, לב):
סד שלא לנסות את דבר ה', שנאמר "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים ו, טז):
סה שלא לאבד בית המקדש, או בתי כנסיות, או בתי מדרשות; וכן אין מוחקין את השמות המוקדשין, ואין מאבדים כתבי הקדש, שנאמר "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן" (דברים יב, ב), "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (שם, ד):
סו שלא ילין הצלוב על העץ, שנאמר "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ" (דברים כא, כג):
סז שלא להשבית שמירה סביב למקדש, שנאמר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא יח, ל):
סח שלא יכנס כהן להיכל בכל עת, שנאמר "וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹדֶשׁ" (ויקרא טז, ב):
סט שלא יכנס כהן בעל מום מן המזבח ולפנים, שנאמר "אַךְ אֶל הַפָּרוֹכֶת לֹא יָבֹא" (ויקרא כא, כג):
ע שלא יעבוד בעל מום, שנאמר "אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם" (ויקרא כא, יז):
עא שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב" (ויקרא כא, יח):
עב שלא יתעסקו הלוים בעבודת הכהנים ולא הכהנים בעבודת הלוים, שנאמר בלוים "אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרְבוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם" (במדבר יח, ג):
עג שלא יכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין, שנאמר "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ בְּבוֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא י, ט) ונאמר "וּלְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא י, יא):
עד שלא יעבוד הזר במקדש, שנאמר "וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם" (במדבר יח, ד):
עה שלא יעבוד כהן טמא, שנאמר "וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, ב):
עו שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו, שנאמר "וְלֹא (יחלל) [יְחַלְּלוּ]" (ויקרא כא, ו):
עז שלא יכנס כהן טמא לעזרה, שנאמר "וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם" (במדבר ה, ג); זו מחנה שכינה:
עח שלא יכנס טמא למחנה לויה שכנגדו לדורות הר הבית, שנאמר "לֹא יָבוֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה" (דברים כג, יא); זו מחנה לויה:
עט שלא לבנות אבני מזבח גזית, שנאמר "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" (שמות כ, כא):
פ שלא לפסוע על המזבח, שנאמר "וְלֹא תַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי" (שמות כ, כב):
פא שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב, שנאמר (שמות ל, ט): "לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה":
פב שלא לכבות אש המזבח, שנאמר (ויקרא ו, ו): "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה":
פג שלא לעשות במתכונת שמן המשחה, שנאמר (שמות ל, לב): "וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ":
פד שלא לסוך בשמן המשחה זר, שנאמר (שמות ל, לב): "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ":
פה שלא לעשות במתכנת הקטרת, שנאמר: "וּבְמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ" (ראו שמות ל לז):
פו שלא להוציא בדי הארון, שנאמר "לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ" (שמות כה, טו):
פז שלא יזח החושן מעל האפוד, שנאמר (שמות כח, כח): "וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד":
פח שלא יקרע המעיל, שנאמר (שמות כח, לב): "כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ":
פט שלא להעלות קדשים בחוץ, שנאמר (דברים יב, יג): "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עוֹלוֹתֶיךָ":
צ שלא לשחוט קדשים בחוץ, שנאמר (ויקרא יז, ג): "אִישׁ ... אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב" (ויקרא יז, ד): "וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ ... וְנִכְרַת".
צא שלא להקדיש בעלי מומין למזבח, שנאמר (ויקרא כב, כ): "כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ"; זהו איסור הקדשו:
צב שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר (ויקרא כב, כב): "לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַה'":
צג שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח, שנאמר בבעלי מומין (ויקרא כב, כד): "לֹא תַקְרִיבוּ לַה'"; וזהו איסור זריקת דמו:
צד שלא להקטיר אימורי בעלי מומין, שנאמר (ויקרא כב, כב): "וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם":
צה שלא להקריב בעל מום עובר, שנאמר (דברים יז, א): "לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם"; זהו מום עובר:
צו שלא להקריב בעל מום מיד הכותים, שנאמר (ויקרא כב, כה): "וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ":
צז שלא יתן מום בקדשים, שנאמר (ויקרא כב, כא): "מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ"; כלומר, לא תתן בו מום:
צח שלא יקטיר שאור או דבש, שנאמר (ויקרא ב, יא): "כִּי כָל שְׂאוֹר וְכָל דְבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ":
צט שלא להקריב תפל, שנאמר (ויקרא ב, יג): "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ":
ק שלא להקריב אתנן ומחיר, שנאמר (דברים כג, יט): "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב":
קא שלא לשחוט אותו ואת בנו, שנאמר (ויקרא כב, כח): "אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד":
קב שלא יתן שמן זית במנחת חוטא, שנאמר (ויקרא ה, יא): "לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן":
קג שלא יתן עליה לבונה, שנאמר (ויקרא ה, יא): "וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבוֹנָה":
קד שלא יתן שמן במנחת סוטה, שנאמר (במדבר ה, טו): "(ו)לֹא יִצוֹק עָלָיו שֶׁמֶן":
קה שלא יתן עליו לבונה, שנאמר (במדבר ה, טו): "וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבוֹנָה":
קו שלא להמיר את הקדשים, שנאמר (ויקרא כז, י): "לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ":
קז שלא לשנות את הקדשים מקרבן לקרבן, שנאמר בבכור (ויקרא כז, כו): "לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אוֹתוֹ"; כלומר, שלא יקדישנו לקרבן אחר:
קח שלא לפדות בכור בהמה טהורה, שנאמר (במדבר יח, יז): "אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר" וגו' "לֹא תִפְדֶּה":
קט שלא למכור מעשר בהמה, שנאמר (ויקרא כז, לג): "לֹא יִגָּאֵל":
קי שלא למכור שדה החרם, שנאמר (ויקרא כז, כח): "לֹא יִמָּכֵר":
קיא שלא לפדות שדה החרם, שנאמר (ויקרא כז, כח): "[וְ]לֹא יִגָּאֵל":
קיב שלא יבדיל ראש חטאת העוף, שנאמר (ויקרא ה, ח): "וּמָלַק אֶת ראשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ":
קיג שלא לעבוד בקדשים, שנאמר (דברים טו, יט): "לֹא תַעֲבוֹד בִּבְכוֹר שׁוֹרֶךָ":
קיד שלא לגזוז את הקדשים, שנאמר (דברים טו, יט): "וְלֹא תָגוֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ":
קטו שלא ישחוט הפסח והחמץ קיים, שנאמר (שמות לד, כה): "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי":
קטז שלא להניח אימורי הפסח עד שיפסל בלינה, שנאמר (שמות כג, יח): "[וְ]לֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי":
קיז שלא להותיר מבשר הפסח, שנאמר (שמות יב, י): "וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בּוֹקֶר":
קיח שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי, שנאמר (דברים טז, ד): "וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר". מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת י"ד הכתוב מדבר, וזה שנאמר "לַבֹּקֶר" (שם) - לבוקרו של יום שני של יום הפסח, שהוא שלישי לשחיטה:
קיט שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר, שנאמר: "(ו)לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בּוֹקֶר" (במדבר ט, יב):
קכ שלא להותיר מבשר התודה עד בוקר, שנאמר: "וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בּוֹקֶר" (ראו ויקרא כב ל); והוא הדין לשאר קדשים, שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן:
קכא שלא לשבור עצם בפסח, שנאמר (שמות יב, מו): "וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ":
קכב שלא לשבור עצם בפסח שני, שנאמר (במדבר ט, יב): "וְעֶצֶם לֹא (תשברו) [יִשְׁבְּרוּ] בוֹ":
קכג שלא להוציא מבשר הפסח מן החבורה, שנאמר: "(ו)לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת" (שמות יב, מו):
קכד שלא לעשות שירי מנחות חמץ, שנאמר (ויקרא ו, י): "לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם":
קכה שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל, שנאמר (שמות יב, ט): "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבוּשָּׁל":
קכו שלא להאכיל בשר הפסח לגר תושב, שנאמר (שמות יב, מה): "תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ":
קכז שלא יאכל הערל בשר פסח, שנא' (שמות יב, מח): "[וְ]כָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ":
קכח שלא להאכיל בשר הפסח לישראל שנהפך לעובד כוכבים, שנאמר (שמות יב, מג): "כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ"; כלומר, ישראל שנלוה לבני נכר ועובד כוכבים כמותם לא יאכל בו:
קכט שלא יאכל אדם שנטמא קדשים, שנאמר (ויקרא ז, כ): "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל (מבשר זבח) [בָּשָׂר מִזֶּבַח] הַשְּׁלָמִים":
קל שלא לאכול מן הקדשים שנטמאו, שנאמר (ויקרא ז, יט): "וְ[הַ]בָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל":
קלא שלא לאכול נותר, שנאמר (ויקרא יט, ח): "וְאוֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא... וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא":
קלב שלא לאכול פיגול, שנאמר (ויקרא ז, יח): "הַמַּקְרִיב אוֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה"; והוא בכרת:
קלג שלא יאכל זר תרומה, שנאמר (ויקרא כב, י): "וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ":
קלד שלא יאכל אפי' תושב כהן ושכירו תרומה, שנאמר (ויקרא כב, י): "תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל (בו) [קֹדֶשׁ]":
קלה שלא יאכל ערל תרומה, והוא הדין לשאר קדשים. ודבר זה למדו הכתוב מן הפסח בגזירה שוה, ואינו בפירוש מן התורה, ומפי השמועה למדו שאסור ערל בקדשים מגופי תורה, ואינו מדברי סופרים:
קלו שלא יאכל כהן טמא תרומה, שנאמר: "אִישׁ מִזַּרְעֲךָ" וגו' בקדשים לא יאכל (ראה ויקרא כא):
קלז שלא תאכל חללה קדש, לא תרומה ולא חזה ושוק, שנאמר (ויקרא כב, יב): "וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר":
קלח שלא תאכל מנחת כהן, שנאמר (ויקרא ו, טז): "וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל":
קלט שלא לאכול בשר חטאות שנעשו בפנים, שנאמר (ויקרא ו, כג): "וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ":
קמ שלא לאכול פסולי המוקדשין שהוטל בהם מום בכוונה, שנאמר (דברים יד, ג): "לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה"; מפי השמועה למדנו שפסולי המוקדשין שהוטל בהם מום הכתוב מדבר:
קמא שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים, שנאמר (דברים יב, יז): "לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ":
קמב שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים, שנאמר (דברים יב, יז): "[וְ]תִירושְׁךָ":
קמג שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים, שנאמר (דברים יב, יז): "וְיִצְהָרֶךָ":
קמד שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים, שנאמר (דברים יב, יז): "לֹא תוּכַל" וגו' "וּבְכוֹרוֹת":
קמה שלא יאכלו הכהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה, שנאמר (דברים יב, יז): "(ו)לֹא תוּכַל" וגו' "בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ"; מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה, לפי שכל דבר שיאכל חוץ למקום אכילתו, "לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ" (שם) אקרא בו:
קמו שלא לאכול בשר עולה, שנאמר (דברים יב, יז): "לֹא תוּכַל ... וְ[כָל] נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדּוֹר"; כלומר, לא תוכל לאכול נדריך אשר תדור. וזהו אזהרה של כל מועל, שלא יהנה מכל הקדשים האסורים ליהנות מהם; ואם נהנה, מעל:
קמז שלא לאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמים, שנאמר (דברים יב, יז): "לֹא תוּכַל" וגו' "וְנִדְבוֹתֶיךָ" וגו'; כלומר, לא תוכל לאכול נדבותיך קודם זריקת הדם:
תשובת הגאון מהר"ר יוסף קארו זצ"ל בעל כסף משנה במנין המצות של הרמב"ם ז"ל
נח שלא ייראו אנשי המלחמה וכו' לא תערוץ מפניהם לא תיראום: כתב הראב"ד אמר אברהם הבטחה היא ואינה אזהרה עכ"ל. ורבינו מפרש קרא כפשטיה שהיא אזהרה ואדרבה על הראב"ד יש לתמוה למה הוציא הפסוק מפשטו כדי להשיג על רבינו:
