עמוד:משנה תורה דפוס ווארשא-ווילנא כרך ראשון 1.pdf/7

קצב להתקין יד במחנה, שנאמר: "וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (דברים כג, יג):

קצג להתקין יתד, שנאמר: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶיךָ" (דברים כג, יד):

קצד להשיב את הגזל, שנאמר: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" (ויקרא ה, כג):

קצה ליתן צדקה, שנאמר: "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ" (דברים טו, ח; דברים טו, יא):

קצו להעניק לעבד עברי, שנאמר: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ" (דברים טו, יד). וכן אמה העבריה:

קצז להלוות לעני, שנאמר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" (שמות כב, כד). "אִם" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר: "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ" (דברים טו, ח):

קצח להלוות לעובד כוכבים ברבית, שנאמר: "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ" (דברים כג, כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה:

השגת הראב"ד:

להלוות וכו'. א"א זה לא נמצא בספרי לנכרי תשיך זו מצות עשה אלא משום לאו הבא מכלל עשה לנכרי ולא לישראל:

קצט להשיב המשכון לבעליו, שנאמר: "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט" (דברים כד, יג):

ר ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" (דברים כד, טו):

רא להיות השכיר אוכל בזמן שכירות, שנאמר: "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ" (דברים כג, כה), "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ" (דברים כג, כו):

רב לעזוב מעל חבירו או מעל בהמתו, שנאמר: "עָזוֹב תַּעֲזוֹב עִמּוֹ" (שמות כג, ה):

רג להקים המשא על הבהמה, שנאמר: "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (דברים כב, ד):

רד להשיב אבדה, שנאמר: "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" (דברים כב, א):

רה להוכיח החוטא, שנאמר: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז):

רו לאהוב כל בני אדם בני ברית, שנאמר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח):

רז לאהוב את הגר, שנאמר: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י, יט):

רח לצדק מאזנים עם המשקלות, שנאמר: "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק" (ויקרא יט, לו):

רט לכבד החכמים, שנאמר: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" (ויקרא יט, לב):

רי לכבד אב ואם, שנאמר "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא); (דברים ה, טו):

ריא ליראה מאב ואם, שנאמר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ג):

ריב לפרות ולרבות: "פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית ט, ז):

ריג לבעול בקידושין, שנאמר: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה" (דברים כב, יג; דברים כד, א):

ריד לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר: "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת" וגו' (דברים כד, ה):

רטו למול את הבן, שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג):

רטז ליבם אשת אח, שנאמר: "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה, ה):

ריז לחלוץ ליבם, שנאמר: "וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ" (דברים כה, ט):

ריח לישא אונס את אנוסתו שנאמר: "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" (דברים כב, כט):

ריט לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר: "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" (דברים כב, יט):

רכ לדון במפתה בחמשים שקל עם שאר דינין, שנאמר: "וְכִי יְפַתֶּה" (שמות כב, טו):

רכא לעשות ליפת תאר ככתוב בתורה, שנאמר: "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תּוֹאַר" (דברים כא, יא):

רכב לגרש בשטר, שנאמר: "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת" (דברים כד, א; דברים כד, ג):

רכג לעשות לסוטה כתורה, שנאמר: "וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (במדבר ה, ל):

רכד להלקות לרשע, שנאמר: "וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו" (דברים כה, ב):

רכה להגלות הרוצח בשגגה, שנאמר: "וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל" (במדבר לה, כה):

רכו להיות ב"ד הורגין בסייף, שנאמר: "נָקֹם יִנָּקֵם" (שמות כא, כ):

רכז להיות ב"ד הורגין בחנק, שנאמר: "מוֹת (ימות) [יוּמַת] הַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאָפֶת" (ויקרא כ, י):

רכח להיות ב"ד שורפין באש, שנאמר: "בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ" (ויקרא כ, יד):

רכט להיות ב"ד סוקלין באבנים, שנאמר: "וּסְקַלְתֶּם (אותו) [אֹתָם]" וגו' (דברים כב, כד):

רל לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר: "וְתָלִיתָ אוֹתוֹ עַל עֵץ" (דברים כא, כב):

רלא לקבור הנהרג ביומו, שנאמר: "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים כא, כג):

רלב לדון לעבד עברי כהלכותיו, שנאמר: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (שמות כא, ב):

רלג ליעד אמה עבריה, שנאמר: "אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ" (שמות כא, ח):

רלד לפדות אמה עבריה, שנאמר: "וְהֶפְדָּהּ" (שמות כא, ח):

רלה לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר: "לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבוֹדוּ" (ויקרא כה, מו):

רלו להיות החובל משלם ממון, שנאמר: "[וְ]כִי יְרִיבוּן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ" (שמות כא, יח):

רלז לדון בנזקי בהמה, שנאמר: "וְכִי יִגּוֹף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ" (שמות כא, לה):

רלח לדון בנזקי הבור, שנאמר: "[וְ]כִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר" (שמות כא, לג).

רלט לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר: "וְכִי יִגְנוֹב" (ראה שמות כא, לז), "אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב" (שמות כב, א), "וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ" (שמות כא, טז):

השגת הראב"ד:

לדון לגנב וכו'. א"א ולמה לא יחשבו לשתים ושלש:

רמ לדון בנזקי הבער, שנאמר: "כִּי (יבעיר) [יַבְעֶר] אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם" (שמות כב, ד):

רמא לדון בנזקי האש, שנאמר: "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים" (שמות כב, ה):

רמב לדון בנזקי שומר חנם, שנאמר: "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף" וגו' (שמות כב, ו):

רמג לדון בדין נושא שכר, שנאמר: "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר" (שמות כב, ט):

רמד לדון בדין השואל, שנאמר: "וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ" (שמות כב, יג):

רמה לדון בדיני מקח וממכר, שנאמר: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ" (ויקרא כה, יד):

רמו לדון בדין טוען ונטען, שנאמר: "עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה" (שמות כב, ח):

רמז להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר: "וְקַצּוֹתָה אֶת כַּפָּהּ" (דברים כה, יב):

רמח לדון בדיני נחלות, שנאמר: "אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ" (במדבר כז, ח):

מצות לא תעשה

א מצוה ראשונה ממצות לא תעשה, שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולת ה', שנאמר (שמות כ, ב): "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי":

ב שלא לעשות פסל, לא יעשה בידו ולא יעשו לו אחרים, שנאמר (שמות כ, ג): "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל":

ג שלא לעשות עבודת כוכבים ואפילו לאחרים, שנאמר (שמות לד, יז): "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ":

ד שלא לעשות צורות לנוי, ואע"פ שאין עובדין אותן, שנאמר (שמות כ, יט): "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי":

ה שלא להשתחוות לעבודת כוכבים, ואע"פ שאין דרך עבודתה בהשתחויה, שנאמר (שמות כ, ד): "(ו)לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם":

ו שלא לעבוד עבודת כוכבים בדברים שדרכה להעבד בהם, שנאמר (שמות כ, ד): "וְלֹא תָעָבְדֵם":

ז שלא להעביר בנו למולך, שנאמר (ויקרא יח, כא): "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמּוֹלֶךְ":

ח שלא לעשות מעשה אוב, שנאמר (ויקרא יט, לא): "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאוֹבוֹת":

ט שלא לעשות מעשה ידעוני, שנאמר "וְאֶל הַיִּדְּעוֹנִים" (ויקרא יט, לא):

י שלא לפנות אחר עבודת כוכבים, שנאמר (ויקרא יט, ד): "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים":

יא שלא להקים מצבה, שנאמר (דברים טז, כב): "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה":

יב שלא ליתן אבן משכית, שנאמר (ויקרא כו, א): "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם":

יג שלא ליטע אילן במקדש, שנאמר (דברים טז, כא): "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ":

יד שלא לישבע בעבודת כוכבים לעובדיה, ולא משביעין אותן בה, שנאמר (שמות כג, יג): "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ":

טו שלא להדיח בני ישראל אחר עבודת כוכבים, שנאמר (שמות כג, יג): "(ו)לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ"; זו אזהרה למדיח:

טז שלא להסית אדם מישראל אחר עבודת כוכבים, שנאמר במסית (דברים יג, יב): "וְלֹא יוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת":

יז שלא לאהוב המסית, שנאמר (דברים יג, ט): "לֹא תֹאבֶה לוֹ":

יח שלא לעזוב השנאה למסית, שנאמר (דברים יג, ט): "וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו":

יט שלא להציל המסית אלא עומד על דמו, שנאמר (דברים יג, ט): "[וְ]לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו":

כ שלא ילמד המוסת זכות על המסית, שנאמר (דברים יג, ט): "[וְ]לֹא תַחְמוֹל":

כא שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית, אם ידע לו חובה, שנאמר (דברים יג, ט): "וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו":

כב שלא ליהנות בציפוי נעבד בעבודת כוכבים, שנאמר (דברים ז, כה): "לֹא תַחְמוֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם":

כג שלא לבנות עיר הנדחת כמות שהיתה, שנאמר (דברים יג, יז): "לֹא תִבָּנֶה עוֹד":

כד שלא ליהנות בממון עיר הנדחת, שנאמר (דברים יג, יח): "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ":

כה שלא ליהנות בעבודת כוכבים, בכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה, שנאמר (דברים ז, כו): "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ":

כו שלא להתנבא בשמה, שנאמר (דברים יח, כ): "וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים":

כז שלא להתנבא בשקר, שנאמר (דברים יח, כ): "אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו":

כח שלא לשמוע למתנבא לשם עבודת כוכבים, שנאמר (דברים יג, ד): "לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא":

כט שלא ימנע מהריגת נביא השקר ולא לירא ממנו, שנאמר (דברים יח, כב): "לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ":

ל שלא ללכת בחקות העובדי כוכבים ולא במנהגותם, שנאמר (ויקרא כ, כג): "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקּוֹת" וגו':

לא שלא לקסום, שנאמר (דברים יח, י): "לֹא יִמָּצֵא בְךָ ... קוֹסֵם קְסָמִים":

לב שלא לעונן, שנאמר (ויקרא יט, כו): "[וְ]לֹא תְעוֹנֵנוּ":

לג שלא לנחש, שנאמר (ויקרא יט, כו): "לֹא תְנַחֲשׁוּ":

לד שלא לכשף, שנאמר (דברים יח, י): "לֹא יִמָּצֵא בְךָ" וגו' "וּמְכַשֵּׁף":

לה שלא לחבור חבר, שנאמר (דברים יח, יא): "וְחוֹבֵר חָבֶר":

לו שלא לשאול באוב, שנאמר (דברים יח, יא): "וְשׁוֹאֵל אוֹב":

לז שלא לשאול בידעוני, שנאמר (דברים יח, יא): "וְשׁוֹאֵל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי":

לח שלא לשאול בחלום מן המתים, שנאמר (דברים יח, יא): "וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים":

לט שלא תעדה אשה עדי איש, שנאמר (דברים כב, ה): "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה":

מ שלא יעדה איש עדי אשה, שנאמר (דברים כב, ה): "[וְ]לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה", מפני שזהו מנהג עובדי כוכבים וכן מפורש בספרי עבודתם:

מא שלא לכתוב בגוף כעובדי כוכבים, שנאמר (ויקרא יט, כח): "וּכְתוֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ (בבשרכם) [בָּכֶם]":

מב שלא ללבוש שעטנז כמו שלובשין כומרי עבודת כוכבים, שנאמר (דברים כב, יא): "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז":

מג שלא להקיף פאת ראש ככומרי עבודת כוכבים, שנאמר: "וְלֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם" (ראו ויקרא יט):

השגת הראב"ד:

שלא להקיף וכו'. א"א לאו למקיף ולאו לניקף לאו למשחית ולאו לנשחת:

מד שלא להשחית כל הזקן כעובדי כוכבים, שנאמר (ויקרא יט, כז): "וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ":

מה שלא להתגודד כעובדי כוכבים, שנאמר (דברים יד, א): "לֹא תִתְגּוֹדְדוּ", וגדידה ושריטה אחת היא:

מו שלא לשכון בארץ מצרים לעולם, שנאמר (דברים יז, טז): "לֹא תֹסִיפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד":

תשובת הגאון מהר"ר יוסף קארו זצ"ל בעל כסף משנה במנין המצות של הרמב"ם ז"ל

קצח להלוות וכו': כתב הראב"ד זה לא נמצא בספרי תשיך זו מצות עשה אלא משום לאו הבא מכלל עשה ולא לישראל עכ"ל. וגם בפרק ה' מהלכות מלוה כתב על דברי רבינו א"א אני לא מצאתי שמועה זו ואולי טעה במה שמצא בספרי תשיך זו מצות עשה אלא משום לאו הבא מכלל עשה ולא לישראל עכ"ל. וכתב ה"ה שכן כתבו הרמב"ן והרב רבי שלמה בן אדרת ואף הסוגיא שבפ' איזהו נשך מוכחת כן עכ"ל. והר"ן כתב שם ול"נ כדברי הרמב"ם דכיון דמסקנא דשמעתין דרבית דעובדי כוכבים מדאורייתא שרי הדרינן למאי דס"ד דרבא מאי תשיך כו' ואם איתא דקרא להתיר רבית אצטריך מידחיא ברייתא דספרי לגמרי דמנא לן דללאו הבא מכלל עשה אתא דילמא למישרי אצטריך אלא ע"כ כי ס"ל דרבית דעובדי כוכבים שרי נקטינן תשיך כפשטיה דלמצוה הוא דאתא והיינו דתניא בספרי תשיך הרי זה מצות עשה וכיון דמסקנא דסוגיין דרבית דעובדי כוכבים מדאורייתא שרי נקטינן על כרחך ברייתא דספרי כפשטה עכ"ל:

רלט לדון בגנב בתשלומין וכו': כתב הראב"ד ולמה לא יחשבו לשתים ושלש עכ"ל:

מג שלא להקיף פאת וכו': כתב הראב"ד אמר אברהם לאו למקיף ולאו לניקף לאו למשחית ולא לנשחת עכ"ל. ואני אומר שיש לתמוה למה כתב כן על דברי רבינו פה שרבינו לא נחת הכא אלא למנות המצות לבד לא לומר אם הניקף חייב או פטור. ובפ' י"ב מהלכות עבודת כוכבים כתב רבינו שהניקף הוא פטור אא"כ סייע. וכתב שם הראב"ד אע"פ שאינו לוקה כיון שמדעתו עשה עובר בלאו עכ"ל. ויש לתמוה כיון שכשסייע לוקה וכשאינו מסייע לדעת הראב"ד אע"פ שאינו לוקה עובר בלאו למה כתב כאן ולא לניקף^[1]:

1. [הדבר ברור שצ"ל לאו למקיף לאו לניקף לאו למשחית לאו לנשחת (עי' תוס' ב"מ י':), ונסתלקה תמיהת הכ"מ]: