רסב שלא למנוע מאמה העבריה היעודה שאר כסות ועונה, שנאמר "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" (שמות כא, י), והוא הדין לשאר הנשים:
רסג שלא למכור אשת יפת תואר להיות שפחה, שנאמר "לֹא תִמְכְּרֶנָּה" (דברים כא, יד):
רסד שלא לכבוש אשת יפת תאר להיות שפחה, שנאמר "לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ" (דברים כא, יד):
רסה שלא לחמוד אשת איש, שנאמר "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" (שמות כ, יג):
רסו שלא להתאוות, שנאמר "לֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ" (דברים ה, יז):
רסז שלא יאכל השכיר שלא בשעת גמר מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו, שנאמר "וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף" (דברים כג, כו):
רסח שלא יקח השכיר יתר על אכילתו, שנאמר "וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ" (דברים כג, כה):
רסט שלא יתעלם מן האבידה, שנאמר "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב, ג):
רע שלא להניח בהמה רובצת תחת משאה, שנאמר "לֹא תִרְאֶה חֲמוֹר אָחִיךָ" (ראה דברים כב, ד):
רעא שלא לעשות "עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בְּמִדָּה" (ויקרא יט, לה); מפי השמועה למדו שהכתוב מזהיר לא תעשו עול במשפט המדה:
רעב שלא להיות אצלנו אבן ואבן איפה ואיפה, שנאמר "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ" וגו' (דברים כה, יד):
רעג שלא לעול המשפט, שנאמר "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" (ויקרא יט, טו):
רעד שלא ליקח שוחד, שנאמר "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח" (שמות כג, ח):
רעה שלא לכבד בדין, שנאמר "[וְ]לֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָּדוֹל" (ויקרא יט, טו):
רעו שלא יירא הדיין בדין מאדם רע, שנאמר "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" (דברים א, יז):
רעז שלא לרחם על עני בדין, שנאמר "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ" (שמות כג, ג):
רעח שלא להטות משפט אדם חוטא, שנאמר "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיוֹנְךָ" (שמות כג, ו); למדו מפי השמועה, שזה אביון במצות:
רעט שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות, שנאמר "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו" (דברים יט, יג):
רפ שלא להטות משפט גרים ויתומים, שנאמר "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם" (דברים כד, יז):
רפא שלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חבירו עמו, שנאמר "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" (שמות כג, א):
רפב שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות, אם היו המחייבין יותר על המזכין אחד, שנאמר "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת" (שמות כג, ב):
רפג שלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות, שנאמר "[וְ]לֹא תַעֲנֶה עַל רִיב לִנְטוֹת" (שמות כג, ב):
השגת הראב"ד:
שלא ילמד חובה וכו'. א"א אין זה כלום שהרי בגמר דין חוזר:רפד שלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדברי תורה, אף ע"פ שהוא חכם בחכמות אחרות, שנאמר "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט" (דברים א, יז):
רפה שלא להעיד בשקר, שנאמר "לֹא תַעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ, יב):
רפו שלא יעיד בעל עבירה, שנאמר "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיוֹת עֵד חָמָס" (שמות כג, א):
רפז שלא יעיד קרוב, שנאמר "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת" (דברים כד, טז); מפי השמועה למדו שלא יומתו אבות בעדות בנים, והוא הדין לשאר קרובים:
רפח שלא לכרות הדין על פי עד אחד, שנאמר "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ" (דברים יט, טו):
רפט שלא להרוג נקי, שנאמר "לֹא תִרְצָח" (שמות כ, יב):
רצ שלא לחתוך הדין באומד הדעת, עד שיראו שני עדים גופו של דבר, שנאמר "וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרוֹג" (שמות כג, ז):
רצא שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות, שנאמר "וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה" (במדבר לה, ל):
רצב שלא להרוג מחוייב הריגה קודם שיעמוד בדין, שנאמר "וְלֹא יָמוּת הָרוֹצֵחַ" וגו' (במדבר לה, יב):
רצג שלא לחוס על הרודף, אלא הורגין אותו הריגה קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערותו, שנאמר "וְקַצּוֹתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ" (דברים כה, יב):
רצד שלא לענוש האנוסה, שנאמר "וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר" (דברים כב, כו):
רצה שלא ליקח כופר מן הרוצח, שנאמר "וְלֹא תִקְחוּ כוֹפֶר לְנֶפֶשׁ רוֹצֵחַ" (במדבר לה, לא):
רצו שלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה, שנאמר "וְלֹא תִקְחוּ כוֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ" (במדבר לה, לב):
רצז שלא לעמוד על הדם, שנאמר "לֹא תַעֲמוֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז):
רצח שלא להניח מכשול, שנאמר "[וְ]לֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" (דברים כב, ח):
רצט שלא להכשיל תם בדרך, שנאמר "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל" (ויקרא יט, יד):
ש שלא להוסיף במלקות המחוייב מלקות, שנאמר (דברים כה, ג): "לֹא יוֹסִיף פֶּן יוֹסִיף":
שא שלא לרגל, שנאמר (ויקרא יט, טז): "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ":
שב שלא לשנא בלב, שנאמר "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז):
שג שלא להלבין פני אדם מישראל, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא" וגו':
שד שלא לנקום, שנאמר (ויקרא יט, יח): "לֹא תִקּוֹם":
שה שלא לנטור, שנאמר (ויקרא יט, יח): "[וְ]לֹא תִטּוֹר":
שו שלא ליקח האם על הבנים, שנאמר (דברים כב, ו): "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים":
שז שלא לגלח שער הנתק, שנאמר (ויקרא יג, לג): "וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ":
שח שלא לתלוש סימני הצרעת, שנאמר (דברים כד, ח): "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת":
שט שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן, שנאמר (דברים כא, ד): "אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ":
שי שלא להחיות מכשף, שנאמר (שמות כב, יז): "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה":
שיא שלא יתחייב חתן בדבר מצרכי צבור, כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהם, שנאמר (דברים כד, ה): "לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבוֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר":
שיב שלא להמרות פי בית דין, שנאמר (ראה דברים, יז): "לֹא תָסוּר מכל הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ":
שיג שלא להוסיף על מצות התורה, בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה שהיא פירושה, שנאמר (דברים יג, א): "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אוֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תוֹסֵף עָלָיו":
שיד שלא לגרוע מכל מצות התורה, שנאמר (דברים יג, א): "וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ":
שטו שלא לקלל הדיין, שנאמר (שמות כב, כז): "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל":
שטז שלא לקלל הנשיא, והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל, שנאמר (שמות כב, כז): "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ":
שיז שלא לקלל אחד משאר ישראל, שנאמר (ויקרא יט, יד): "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ":
שיח שלא לקלל אב ואם, שנאמר (שמות כא, יז): "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת":
שיט שלא להכות אב ואם, שנאמר (שמות כא, טו): "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת":
שכ שלא לעשות מלאכה בשבת, שנאמר (שמות כ, ט): "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה":
שכא שלא להלך חוץ לתחום מדינה כהולכי דרכים בשבת, שנאמר (שמות טז, כט): "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ":
שכב שלא לענוש בשבת, שנאמר (שמות לה, ג): "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מושְׁבוֹתֵיכֶם":
שכג שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח, שנאמר בו (ויקרא כג, ז): "כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ":
שכד שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח, שנאמר בו (ויקרא כג, ח): "כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ":
שכה שלא לעשות מלאכה בחג השבועות, שנאמר בו (ויקרא כג, כא): "כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ":
שכו שלא לעשות מלאכה באחד לחדש השביעי, שנאמר בו (ויקרא כג, כה): "כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ":
שכז שלא לעשות מלאכה ביום הכפורים, שנאמר בו (ויקרא כג, לא): "כָּל (מלאכת עבודה) [מְלָאכָה] לֹא תַעֲשׂוּ":
שכח שלא לעשות מלאכה בראשון של חג הסוכות, שנאמר בו (ויקרא כג, לה): "כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ":
שכט שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג, שנאמר בו (ויקרא כג, לו): "כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ":
של שלא לגלות ערות אם, שנאמר (ויקרא יח, ז): "אִמְּךָ הִיא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ":
שלא שלא לגלות ערות אחות, שנאמר (ויקרא יח, ט): "עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ" וגו' "לֹא תְגַלֶּה":
שלב שלא לגלות ערות אשת אב, שנאמר (ויקרא יח, ח): "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה":
שלג שלא לגלות ערות אחותו מן האב או מן האם, שנאמר (ויקרא יח, יא): "עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ":
שלד שלא לגלות ערות בת הבן, שנאמר (ויקרא יח, י): "עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ":
שלה שלא לגלות ערות בת הבת, שנאמר (ויקרא יח, י): "אוֹ בַת בִּתְּךָ, לֹא תְגַלֶּה (ערותה) [עֶרְוָתָן]":
שלו שלא לגלות ערות הבת, ולמה לא נתפרשה בתורה, מפני שאסר בת הבת שתק מן הבת, ומפי השמועה למדו שאיסור הבת מגופי תורה, כשאר עריות, שנאמר (ויקרא יח, י): "לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה":
שלז שלא לגלות ערות אשה ובתה, שנאמר (ויקרא יח, יז): "עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה":
שלח שלא לגלות ערות אשה ובת בנה, שנא' (ויקרא יח, יז): "אֶת בַּת בְּנָהּ":
שלט שלא לגלות ערות אשה ובת בתה, שנאמר (ויקרא יח, יז): "וְאֶת בַּת בִּתָּהּ, לֹא תִקַּח":
שמ שלא לגלות ערות אחות אם, שנאמר (ויקרא יח, יג): "עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה":
שמא שלא לגלות ערות אחות אב, שנאמר (ויקרא יח, יב): "עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה":
שמב שלא לגלות ערות אשת אחי האב, שנאמר (ויקרא יח, יד): "(ו)אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב":
שמג שלא לגלות ערות אשת הבן, שנאמר (ויקרא יח, טו): "עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה":
שמד שלא לגלות ערות אשת אח, שנאמר (ויקרא יח, טז): "עֶרְוַת [אֵשֶׁת] אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה":
שמה שלא לגלות ערות אחות אשתו, שנאמר (ויקרא יח, יח): "וְאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח":
שמו שלא לגלות ערות אשה נדה, שנאמר (ויקרא יח, יט): "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב":
שמז שלא לגלות ערות אשת איש, שנאמר (ויקרא יח, כ): "וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן" וגו':
שמח שלא לשכב עם בהמה, שנאמר (ראה ויקרא, יח): "וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע":
שמט שלא תביא אשה בהמה עליה, שנאמר (ויקרא יח, כג): "וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמוֹד לִפְנֵי בְהֵמָה":
שנ שלא לשכב עם זכר, שנאמר (ויקרא יח, כב): "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה":
שנא שלא לגלות ערות האב עצמו, שנאמר (ויקרא יח, ז): "עֶרְוַת אָבִיךָ ... לֹא תְגַלֶּה":
שנב שלא לגלות ערות אחי האב עצמו, שנאמר (ויקרא יח, יד): "עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה":
שנג שלא לקרב בעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערוה, כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה, שנא' (ויקרא יח, ו): "אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה"; מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקירוב המביאה לידי גילוי ערוה:
שנד שלא ישא ממזר בת ישראל, שנאמר (דברים כג, ג): "לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה'":
שנה שלא תהיה קדשה, והיא הנבעלת בלא כתובה ובלא קדושין, שנאמר (דברים כג, יח): "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה":
שנו שלא יחזיר המגרש גרושתו אחר שנישאת לאחר, שנאמר (דברים כד, ד): "לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ":
שנז שלא תנשא היבמה לאחר חוץ מיבמה, שנאמר (דברים כה, ה): "לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת":
שנח שלא יגרש האונס אנוסתו, שנאמר (דברים כב, כט): "לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו":
שנט שלא יגרש מוציא שם רע, שנאמר (דברים כב, יט): "לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו":
שס שלא יקח סריס בת ישראל, שנאמר (דברים כג, ב): "לֹא יָבוֹא פְצוּעַ דַּכָּא":
שסא שלא לסרס זכר אחד מכל המינין, לא אדם ולא בהמה חיה ועוף, שנאמר (ויקרא כב, כד): "וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ":
שסב שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים, שנאמר (דברים יז, טו): "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי":
שסג שלא ירבה לו המלך סוסים, שנאמר (דברים יז, טז): "לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים":
שסד שלא ירבה לו המלך נשים, שנאמר (דברים יז, יז): "[וְ]לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים":
שסה שלא ירבה לו המלך כסף וזהב, שנאמר (דברים יז, יז): "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד":
תשובת הגאון מהר"ר יוסף קארו זצ"ל בעל כסף משנה במנין המצות של הרמב"ם ז"ל
רפג שלא ילמד חובה וכו': כתב הראב"ד אין זה כלום שהרי בגמר דין חוזר עכ"ל. איני יודע למה כתב כן כיון שקודם גמר דין אינו יכול לחזור בו והוא מהדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות למה לא ימנה מצוה:
כתב רבינו במנין מצות ל"ת קצ"ה שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא שנאמר בננו זה זולל וסובא. ויש לתמוה דפסוק זה אינו לאו ויתבאר בהלכות ממרים פ"ז:
שלו שלא לגלות ערות הבת וכו' שנאמר ערותך היא לא תגלה ערותה. טעות סופר יש כאן וצריך להגיה לא תגלה ערותן כי ערותך הנה: (כבר נתקן בפנים)
