כמה מדרך מישרים הרחיקו, אישים בעת יחשבו הגד האותיות טרם תבאנה! אל חוף הים אשכונה עתה קויתי, הנני עתה בלב הים נמצאתי! זמן בוגד הפכפך ותככים ככה רימיתני ובתוחלת מהתלות מרעה אל רעה הוצאתני! מה עשיתי לך ומה הלאיתיך כי מרורות השבעתני ,לענה הרויתני ובתרמיתך הוגעתני? מי יובילני עוד לעיר מבצר גיבראלטאר? מי ינחני עתה עד ארץ אדום? בדד! צועה! אובד! נכר! בין ערביאים עם לועז, בין יהודים מרודים ומדוכאים, אנה אפנה ולמי אנוס לעזרה, מה לי פה ומי לי פה כי חצבת לי פה קבר? – שעיפי יגונות אלה עלו על משכבי כל הלילה ותדד שנתי מעיני, ואשכימה בבקר נעצב ונבהל, חפשתי כל משכיות לבי, ומבלתי ראות לי תקומה, עזבתי עשתונותי אל חפץ המקרה, התאמצתי להיטיב פני ולהניח חמתי.
זכרתי דרוש המקניסי ביום שבת ולא נשיתי כי אחרי כלותי[1] קם החזן וברך איש ואיש בעבור שיתן מה שידבנו לבו. שאלתי:
– אם נתן לכל איש לעשות כן?
ויאמרו:
– תעשה וגם תוכל, כי כן אנחנו עושים עם כל הגר אשר בקרבנו, וגם שמענו מהמליץ אשר הביאך כי יש לאל ידך לעשות כן!
הכינותי לבבי לדרוש לעם בלשון ספרדית. דרך דרושם כדרך אנשי פולין וכדרך כל המבוהלים בלמודיהם שמסתבכים בחכמות בל ידעון שחרן ויעבטון כן משפטן, לא ידעו ולא יבינו כי רק בכלכל הדברים ומערכי הענין כמשפט הלמוד עומד כאשר יעמיד הבניין מתכונת חלקיו.
שאלות הבל, תשובת תוהו, לשון עלגים ונאלחה וקדיש
- ^ נראה שצ"ל כלותו. ויקיעורך
