בגיבראלטאר, בראותה כי לא שב לביתו לעת האוכל ידעה כי בורח הוא, ותרץ אל שר המצור ותתחנן לו להשיב את בעלה אל ביתו. הספר בא לפקיד שבטאנגיא, והוא לא ידע.
ויהי כי הציקני בלילה ההוא בדברי ריבות, הסירותי צעיף המרמה מעל עיניו, כי לא לבגוד בדת הורי אשר נחלו מהר אלהים להם ולבניהם עד עולם.
נדהם ומשתאה בין רגז לחרפה נשמה לא נשארה בו, רגע החריש, אחרי כן פתח את פיהו ויקלל את היום אשר דבר עמי, ויהי מבקש הפקודה והשלום, ופיו למהלומות יקרא אותי, תפש חרב הסוחר להרגני, ואקומה עליו ואגזול החרב מידו ואשליכהו ארצה כי החלה. הקול נשמע בבית ויקומו ויפרידונו איש מעלאחיו. ויהי ממחרת נחה שקטה עצבת לבו ופניו לא היו לו עוד, והוסיף שנית ידו להאיצני על אדות מסענו, קנאת הדת מה נסכלת? ביום אשר שב הפקיד שלח לקרוא למשרת ויאמר לו:
– שתים אני נוטל עליך, או לשוב לביתך, או ללכת בית הסורים.
המשרת נבעת מלפני הפקיד כי פתאום בא אידו, נכנע בחרפה, השיב ואמר:
– אשוב לגיבראלטאר!
ויתאפק ויבא אל ביתו. העלים ממני ולא הגיד לי דבריו עם הפקיד, רק אמר כי עמד על דרכיו וראה כי טוב לו לשוב אל ארצו, ואומר לו:
– עשה הטוב בעיניך ושוב לארצך!
וימהר ויוציא מלתחת בגדיו וארגז הסוחר, וילך לו עם יתר האינגלענדער, אין זר אתם, כי כן דבר המלך, ולא שב לא הוא ולא הסוחר עד היום הזה.
