מרעהו מאנו להתגאל בפתבג המלך וביין משתיו ויבחרו לאכול זרועים ולשתות מים. גם הישמעאלים שמו להם לחם לבדם ,כי לא יוכלון לאכול את העברים או את הנכרים לחם כי תועבה הוא להם .אחר כן העמיסו הפרדים ,ונסענו בפנות היום ובנטות צללי ערב טרם יחשיך ,ויתגגפו רגלינו על הרי נשף ,תקענו אהלנו במישור מצל מרוכסי פסגה ,וילכו שניהם בתוכו ,הסוחר והמליץ שניהם יחדו ,ואני עמדתי בחוץ עם המשרת, כי אמרתי: לא יתכן יהיה כעבד כאדוניו! נוהגי הימים קשרו רגליהם כדרכם ביתד נצנחת בארץ ,כי כמו שאין מלון לאורחים כן אין מכלה לצאן ,ולא רפתים לבקר ,ולא ארוות לסוסים ,וכולם שוכבים תחת אהליהם או תחת רקיע השמים.
ויהי אך החלו להבקע עפעפי שחר ויתנצלו מרחבי רקיע את מעטפות קדרותם ,ואנחנו קמנו איש ממקומו ,ואשא עיני, וארא הכוכבים במסילותם ,והנה מכניעים נצוצי יפעתם ונסוגים אחור מפני שחר, ואתבונן עליהם, ואומר כמצחק: אולי בהיותי מציץ על פני העצמים האלה אף שוכניהם יביטו במכוני?[1] המשרת כי כסיל היה התל בי ,ויחשבני כמחרף מערכות אלהים חיים ,אמנם הסוחר מלא את דברי, וישחק גם הוא לפתיות משרתו.
עודנו מדברים ,ויקומו הגויים לאמר :הנה נלכה ,כי הכל נכון! רכב איש על פרדו והלכנו .לעת האוכל בחרנו כיום אתמול הדר הכרמל והשרון לערוך את שלחננו; ואחרי הונח לנו עת-מה שבנו לדרכנו ,באנו לאבל גדולה ,ומשם נגלה לעינינו עיר טאנגיא לחוף נצבת ונודעת מהררי חול הים אשר סביבותיה אל מבוא העיר ,והנה רגשת ערביאים נטושים על פני השדה לשבור בר ולחם ומזון ,כי יום השוק היה ,ויהיו בעינינו כשפעת גמלים וחשיפי עזים ,לא יכולנו להתמהמה להתבונן בהם ועברנו העירה.
- ^ כוגמזוגיל בספר "רבוי עולמים"
