עמוד:משא בערב.pdf/20

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה עבר אימות


‫מרעהו מאנו להתגאל בפתבג המלך וביין משתיו ויבחרו לאכול‬ ‫זרועים ולשתות מים.‪ ‬גם הישמעאלים שמו להם לחם לבדם‪ ,‬כי ‫לא יוכלון לאכול את העברים או את הנכרים לחם כי תועבה ‫הוא להם‪ .‬אחר כן העמיסו הפרדים‪ ,‬ונסענו בפנות היום ובנטות‬ ‫צללי ערב טרם יחשיך‪ ,‬ויתגגפו רגלינו על הרי נשף‪ ,‬תקענו‬ ‫אהלנו במישור מצל מרוכסי פסגה‪ ,‬וילכו שניהם בתוכו‪ ,‬הסוחר ‫והמליץ שניהם יחדו‪ ,‬ואני עמדתי בחוץ עם המשרת,‪ ‬כי אמרתי: ‪‫לא יתכן יהיה כעבד כאדוניו! נוהגי הימים קשרו רגליהם כדרכם‬ ‫ביתד נצנחת בארץ‪ ,‬כי כמו שאין מלון לאורחים כן אין מכלה‬ ‫לצאן‪ ,‬ולא רפתים לבקר‪ ,‬ולא ארוות לסוסים‪ ,‬וכולם שוכבים תחת ‫אהליהם או תחת רקיע השמים.

‫ויהי אך החלו להבקע עפעפי שחר ויתנצלו מרחבי רקיע‬ ‫את מעטפות קדרותם‪ ,‬ואנחנו קמנו איש ממקומו‪ ,‬ואשא עיני, ‫וארא הכוכבים במסילותם‪ ,‬והנה מכניעים נצוצי יפעתם ונסוגים ‫אחור מפני שחר, ואתבונן עליהם, ואומר כמצחק: אולי בהיותי‬ ‫מציץ על פני העצמים האלה אף שוכניהם יביטו במכוני?‏[1]‬‬ ‫המשרת כי כסיל היה התל בי‪ ,‬ויחשבני כמחרף מערכות אלהים ‫חיים‪ ,‬אמנם הסוחר מלא את דברי, ‬וישחק גם הוא לפתיות ‫משרתו.

‫עודנו מדברים‪ ,‬ויקומו הגויים לאמר‪ :‬הנה נלכה‪ ,‬כי הכל‬ ‫נכון! רכב איש על פרדו והלכנו‪ .‬לעת האוכל בחרנו כיום ‫אתמול הדר הכרמל והשרון לערוך את שלחננו; ואחרי הונח לנו ‫עת-מה שבנו לדרכנו‪ ,‬באנו לאבל גדולה‪ ,‬ומשם נגלה לעינינו ‫עיר טאנגיא לחוף נצבת ונודעת מהררי חול הים אשר סביבותיה ‫אל מבוא העיר‪ ,‬והנה רגשת ערביאים נטושים על פני השדה‬ ‫לשבור בר ולחם ומזון‪ ,‬כי יום השוק היה‪ ,‬ויהיו בעינינו כשפעת ‫גמלים וחשיפי עזים‪ ,‬לא יכולנו להתמהמה להתבונן בהם ועברנו‬ ‫העירה.


  1. ^ כוגמזוגיל בספר "רבוי עולמים"