מי יוכל להגיד פליאתנו בבואנו שמה? תשואות זרות ראו עינינו ,חרשי ברזל ומנעלי סוסים מפה ומפה מראיהם כלפידים, עטופים בסבך זקנם רבת חלאת ,יזע מצחם היה דולף על חזיהם. ערומים עד חצי שתותיהם ,חשופי רגלים ויחפים ,העושים במלאכתם במנהרות או על פני הדרך .חשבתי היותי במאורת גי תחתיות. אנחנו מובאים בית יהודי אחד) ,מבלתי יוכל איש ללון בבית ערבי) ואת הכבודה אחרינו, ומצאנו מנוחה על כל התלאה אשר מצאתנו בדרך.
החשך כסה הארץ ואנחנו לא ידענו מה נעשה. והיה לפתע פתאום שאון קול המון עלז עלה באזנינו, המשרת היה פורט על פי הנבל, ושאל: מה קול המון הזה באזני וקול התופים אשר אנכי שומע? ויענו אנשי הבית ויאמרו ,כי שכניהם היו מזמינים את בתם לעת דודים ,וכי אם נחפוץ לראות נחדם בשמחה את פנינו, ובל ישמרו מעינינו, הובילונו שמה.
ילדות משחקות שמה היו, אחת מחזקת בידה קלחת מלאה סיד, ובידה השנית – בלויי סחבות וטובלתם בסיד, ותתוה על הרצפה ועל דלתות השער, כדוד בשנותו את טעמו לפני אכיש, ואחת – ראשה כפוף על שכמה וצעיף בשתי ידיה ,אחת למעלה מכתפיה ואחת מלמטה מלעומת הבטן, ומתהפכת בלאט וברפיון ידים. חשבתיה כמשתגעת, ויאמרו לי כי כן מרקדים בעריהם .כל זה היה בתוך עלמות תופפות בתופי חרש כדמות בקבוק פתוח מלמעלה וסתום בעור מלמטה ,או כתופים הנראים בבמות ישחק (קומידי) במעשה אקסור אך לא במדת השיר רק במקרה .היוכל איש להתאפק בראותו אלה ולא ימלא פיו שחוק? אך הבל בני אדם כזב בני איש על פני האדמה .כמו זר נחשבו מעשי אנשי מערב בעינינו וכמו זר נחשבו מעשינו בעיניהם. והאמת כי הכל הבל ,אנחנו נלעג לילד הבוכה כי ידענו הבל סבת בכיתו, וצבא מרום במרום ישחקו עלינו כי גם עד זקנה ושיבה כעוללים אנחנו.[1]
- ^ המשורר מיטואטאיו בחלום סיפיו.
