עמוד:משא בערב.pdf/21

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה עבר אימות


‫‫

מי יוכל להגיד פליאתנו בבואנו שמה? תשואות זרות ראו‬ ‫עינינו‪ ,‬חרשי ברזל ומנעלי סוסים מפה ומפה מראיהם כלפידים, ‪ ‫עטופים בסבך זקנם רבת חלאת‪ ,‬יזע מצחם היה דולף על חזיהם. ‪‫ערומים עד חצי שתותיהם‪ ,‬חשופי רגלים ויחפים‪ ,‬העושים במלאכתם‬ ‫במנהרות או על פני הדרך‪ .‬חשבתי היותי במאורת גי תחתיות. ‪‫אנחנו מובאים בית יהודי אחד‪) ,‬מבלתי יוכל איש ללון בבית ‫ערבי) ואת הכבודה אחרינו, ומצאנו מנוחה על כל התלאה אשר ‫מצאתנו בדרך.

‫החשך כסה הארץ ואנחנו לא ידענו מה נעשה. והיה ‫לפתע פתאום שאון קול המון עלז עלה באזנינו, המשרת היה ‫פורט על פי הנבל, ושאל: מה קול המון הזה באזני וקול התופים‬ ‫אשר אנכי שומע? ויענו אנשי הבית ויאמרו‪ ,‬כי שכניהם היו ‫מזמינים את בתם לעת דודים‪ ,‬וכי אם נחפוץ לראות נחדם ‫בשמחה את פנינו, ובל ישמרו מעינינו, הובילונו שמה.

‫ילדות משחקות שמה היו, אחת מחזקת בידה ‪ קלחת מלאה סיד, ובידה השנית – בלויי סחבות וטובלתם בסיד, ותתוה על הרצפה ועל דלתות השער, כדוד בשנותו את טעמו לפני‬ ‫אכיש, ואחת – ראשה כפוף על שכמה וצעיף בשתי ידיה‪ ,‬אחת‬‫ למעלה מכתפיה ואחת מלמטה מלעומת הבטן, ומתהפכת בלאט ‫וברפיון ידים. חשבתיה כמשתגעת, ויאמרו לי כי כן מרקדים‬ ‫בעריהם‪ .‬כל זה היה בתוך עלמות תופפות בתופי חרש כדמות ‫בקבוק פתוח מלמעלה וסתום בעור מלמטה‪ ,‬או כתופים הנראים ‫בבמות ישחק (קומידי) במעשה אקסור אך לא במדת השיר רק‬ ‫במקרה‪ .‬היוכל איש להתאפק בראותו אלה ולא ימלא פיו שחוק? ‬ ‫אך הבל בני אדם כזב בני איש על פני האדמה‪ .‬כמו זר ‫נחשבו מעשי אנשי מערב בעינינו וכמו זר נחשבו מעשינו בעיניהם. ‪‫והאמת כי הכל הבל‪ ,‬אנחנו נלעג לילד הבוכה כי ידענו הבל‬ ‫סבת בכיתו, וצבא מרום במרום ישחקו עלינו כי גם עד זקנה ‫ושיבה כעוללים אנחנו.‏[1]


  1. ^ המשורר מיטואטאיו בחלום סיפיו.