בין מדת הדין ומדת הרחמים כי אע"פ שבזה נוכל לומר כי בענין המדות אין שנוי בעצמותם אלא השנוי הוא מצד המקבלים מכל מקום היאך נשים חלוק בין המדות לקרות לזו ימין ולזו שמאל ולזו ענף ולזו שרש כי ידוע הוא כי כל אלו הדברים הם חסרון בחק הבורא ית'.
ועוד כי כשנשים חלוק בין המדות נשים חלוק בעצמות הבורא ממש וזה לא יתכן לומר כי ידוע הוא כי מצד שמאל נשפעות כל הטומאות ומעשה כשפים ושדים, כאשר ביארנו, ונקרא בס' הזהר המופלא מחשבה רעה ומצד ימין הוא הפך ואם הם הבורא ממש היאך נשים חלוק בפעולות הבורא ית'.
והרבה חפשתי ודקדקתי ולא מצאתי שום חכם שדבר בזה כלל אלא ה"ר אשר ז"ל ולעולם לא מצאתי תירוץ בקושיא זו אלא במה שכתבתי למעלה בענין הספירות ואצילותם בהבלעה מפני הסתרת הדבר שנ' סוד ה' ליראיו.
ועוד יש לך לדעת בענין אצילות הספירות כי אמת הוא ודבר ברור כי כל הספירות הם נאצלות זו מזו אך הראשונה היא כענין שכתבנו למעלה; והבן זה מאד כי כן הסכים אחד מן הגדולים כאשר כתבנו. זאת היא ראיה אמתית נתפשת בסברת הלב
ועוד אנו צריכים להביא ראיה לחזק את בית אלהינו מדברי רז"ל ממה שמצאתי בספר הזוהר המופלא וכו' ומרוב דקות הענין הוצרכנו לדבר דרך משל והמשל בזה הוא למלך אחד שיש לו שני עבדים וצוה לאחד מהם כך: הזהר כשתראה איש מתחזק והולך בדרך ישרה תסייע אותו ותציל אותו מאויביו; ולשני צוה: כשתראה איש הולך דרך לא טוב תכה אותו ותייסרהו עד שישוב: וכשעבדי המלך עושים מצוותם המלך אינו עושה שום דבר ואין הדין בא ממנו כלל אלא שהוא מסייע את עבדיו לפעול פעולתם.
כך הבורא ית' משפיע למדות לעשות פעולתם והוא אינו משנה פעולותיו אלא המדות עושות פעולתם ובס' הזהר המופלא מצאתי כך וכו'.
ועתה נשוב אל עניננו ונראה לי כי מכאן ג"כ נוכל להבין כי הקצוות אינם דבקים בו ית' וכי א"כ לא היי צריכים השפעה וברכה אם הוא אחד והמספר עשר כמו שביארתי למעלה כי אין הנאצל נפרד מן המאציל אלא בעבור שהם צריכים השקאה יש לנו לומר כי לא מן הבורא אמרו כי בבורא ית' אין בו לא מגרעת ולא תוספת וכו' ובעבור כי הבורא הוא בתוכם ע"כ קראו לשכינה שכינה כי הבורא שוכן בתוכה וכו' וזהו מלת ברוך שהוא
