כגבר חלצי להלחם עם הרב בעל הספר הזה ופעמים להלחם עם לוחמיו וכו'. ויאמר אלי האיש: צא נא עתה ואמור שאין בין המקובלים מחלוקת בעקרי חכמתם.
אמרתי לו: אולי המחלוקות נולדו בדורות אחרונים, כי זה ר' יהודה חייט היה בזמן גירוש ספרד.
ויען האיש: לך ואראך אחד קדוש שהיה בתחלת האלף הששי, הלא הוא המקובל החשוב ר' מנחם מרקנאטי, וראה מה כתב בס' טעמי המצות, הביא דבריו החייט (מדף ל”ג עד דף מ') ואמר שיש בכאן מקום ספק’ נבוכו בו רבי’ם ושהוא לא ראה מי שירד לעומק הדרוש הזה כי אם הרב מנחם’ ואלה דברי ר' מנחם: דע כי אין בבורא ית' שום שנוי בעולם אך הוא ית' מגיד מראשית אחרית’ ובהתחדש הדברים המחודשים אצלו אין שנוי רצון בו ית' וית’, כי הוא כבר ידע מתחלה הדבר הזה העתיד להיות ולא נשתנה דבר בחפץ הבורא כדי שנוכל לומר שיצא החפץ ההוא מהכח אל הפעל, כענין החפץ הנמצא בנו, מפני שכל פועל זולתו ית' אינו פועל אלא מפני שצריך אל הפעל ההוא, לפיכך לא תתקרר דעתו עד שתגמר הפעולה ההיא, וא"כ נמצא חפצו בכח ויוצא לידי מעשה בהשלמת מלאכתו; וחלילה שיהיה הדבר כן אצל הבורא ית' וית', כי הוא ית' לא עשה הדבר כדי להשיג הצורך ההוא; ואם נאמין שחפץ מחודש בו, נמצא החידוש בעצמות ה' ית' וית', ונחייב שהוא חדוש הקדמון. אך הבורא ית' וית' הוא וחפצו אחד, וכמו שהוא קדמון כן חפצו ג"כ, מגיד מראשית אחרית, וכל העתידות גלויות לפניו; א"כ נתבאר שאין בבורא ית' לא שנוי חפץ ולא שנוי רצון ולא נדנוד ולא פעולה, ואין לומר עליו לא יש ולא אין ולא שום דבר שבעולם, ואין מחיצות העולם מגבילים אותו, כי הוא ית' בכל מקום שוה. ומאחר שאלו הדברים נעשו אצלנו כהקדמות אמתיות כי מי שאינו מודה בהן הרי אין לו אלוה כלל; א"כ יש לנו לתקן כל הדברים בין מדברי תורה ובין מדברי רז"ל שנראה מפשטם שסותרים דברינו אלה. כבר בארנו כי לא יתכן לומר בבורא ית' שום דבר שנוכל להבין ממנו כי הוא מוגבל, מפני שכל מוגבל הוא משתנה, ובבורא ית’ וית’ אין אצלו לא שנוי ולא חלוף. ואם תשאל ותאמר אני אנחנו רואים מן הכתוב שאוחז דרך הגבול, שאומר ורד ה' ויעל ה' וילך ה' ויבא ה' וידבר ה' ויאמר ה' וכל כיוצא באלו: דע
