וישב אל הלחם בצל סוכתי, ולא היה סרבן באותה שעה. ויקח בחיקו ס' אמתחת בנימן, לקרוא על הלחם התפלה הנוראה. וישב האיש על ימיני לשטני, ויאכל וישת ויין לא שתה, ובין הפרקים לקח הספר ויקרא בי התפלה הנוראה מר' ישמעאל כהן גדול, וזה לשונה: אנא ה' אלהי ישראל שליט בעליונים ובתחתונים, קרוב לכל קוראיך באמת ובתמים, מציל עני מחזק ועני אביון מגוזלו.
ויאמר אלי: מה ראה להשמיט מלת ממנו? אמרתי לו: אין ספק שהוא טעות סופר, ואין בכך כלום, ויוסף לקרוא.
קבל ושמע נא בבקשה את תפילתי, כי יחיד ואביון אני, וקבל קול תחנוני.
ויאמר אלי: הלשון כבר התחיל לירד ממעלתו, ולא כזה לשון קדמונינו בתפילותיהם. אמרתי לו: למה תספיק קריאתך בדברים של מה בכך?
וישב ויקרא: והשלך אימה ופחד ורעד ורעש ןבהלה ומהומה ושעג ותרדמה ושגעון ועורון וכל מיני הכנע.
ויקצוף האיש ויאמר אלי: רב לי, ומה אקרא עוד? הרי זו תפלה מזוייפת בלי ספק: וכי זה דרך החכמים להתחיל תחנוניהם בדברי קללה? אמרתי לו: הלא גם דוד המלך חבר מזמור של קללות; וסוף סוף למה תשיב דבר בטרם תשמע סוף הענין? ויען ויאמר: ומה זו מלת שעג, אשר איננה לא לשן הקדש ולא לשון ארמית. וחזר לקריאתו וקרא.
לכל איש ואשה משבעים אומות, וזיק ומזיק.
ויאמר: ומה ענין זיק לכאן? וזה לשונו של ר' ישמעאל כהן גדול? יסכר פי דוברי שקר!
ולילין ולילתיך וכל כת דלהון, ורוחין דדכירין שמהן ודלא דכירין שמהן, וכל כת דלהון.
ויאמר: לא היה המחבר מקובל אם לא היה מדבר ארמית; אבל רבותינו לא ערבבו בתפלותיהם לשון ארמית, ואפילו מר בריה דרבינא שהיה אחרון האמוראים אשר בבבל, תקן אלהי נצור לשוני מרע בלשון הקדש ברה וצחה, ור' ישמעאל כהן גדול ישים תפלתו חציה ארמית?
ולכל בריות שיקומו עלי לרעה, המבקשים רעתי.
