וישתדל בזה מהוסיף שלמות; כי כמה מן האנשים יישירו דרכם לתקות גמול ולפחד מעונש. ועוד כי פעמים רבות תקפוצנה הצרות על מי שיחשיב עצמו נקי וצדיק, אבל עם כל זה יאמין בעצמו, וירבה לחשוד נפשו, וידין שקדמו לו עונות נעלמים שהוא נענש עליהם, והנה מפני זה ירבה התודות והתשובה ויוסיף אהבה באל; אבל עם זה הדעת יתחייב בודאי ליחס יסוריו לרשעת נפשו בגוף אחר, ויתחיל להאשים מתוך צערו ההנהגה העליונית, ולגזור על עצמו השלמות, וזה יהיה סבה להתרשלו מהתשובה. ועוד כי יזיקנו זה גם כן באחת מן פנות אמונתנו החזקות, שהיא תחית המתים; שאם לא נמצאת בין שני גופות או שלשה כי אם נפש אחת, איך יחיו שניהם או שלשתם יחד? כי לכל חי יש נפש אחת בהכרח וכו'. עכ"לץ ויוסף האיש ויאמר: ואיך מלאו לבו של ר' ידעיה לדבר כדברים האלה לפני הרש"בא שהיה מקובל, במכתב אשר כתב להסיר מעליו כעסו אשר כעס על העוסקים בחכמות חיצוניות; אלמלא שהיה ברור אצלו שאין אמונת הגלגול אמונה מקובלת באומתינו מקדם, אפילו לדעת המקובלים עצמם? וסוף דבר, איך תאמר אלי היות לבעלי הקבלה קבלה אמתית בענין הגלגול? קחה לי ס' אמונות לר' שם טוב ותראה. ואלך ואקח ס' האמונות לר' שם טוב, וימצא כתוב בו (שער ז' פרק ח'): דע כי מה שסברו מקצת הקדמונים שיש העתק מאדם לבהמה, גם כן מצאתיו למקצת בני אדם דורכין בדרכי הקבלה, אין ראוי לשום בעל שכל להעלותו על לב. ויאמר אלי האיש: והנה כל קהל עדת המקובלים האחרונים מאמינים אמונה שלימה בגלגול נפש אדם בבהמה, והנם מאמינים דבר שלפי דעת אחד מחשובי המקובלים הראשונים אין ראוי לשום בעל שכל להעלותו על לב, ואיה הסכמתם, ואיה קבלתם?
המחבר: אין תמה בזה, כי גם רבותינו בעלי המשנה והתלמוד, בעלי הקבלה האמתית, גם הם פעמים רבות נחלקו זה על זה בדעותיהם.
האורח: אם נחלקו לא נחלקו אלא בפרטים אשר לא באה עליהם הקבלה, או שנשכחה.
המחבר: יש בידי ס' ברית מנוחה, שאמר עליו הרב הא"רי ז"ל שכל דבריו הם
